Avodah Zarah 3:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד
שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו כתוב בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באתה בגבולי אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי אלא אומרים נעשה אפרודיטי נוי למרחץ דבר אחר אם נותנין לך ממון הרבה אי אתה נכנס לע"ז שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה וזו עומדת על פי הביב וכל העם משתינין לפניה לא נאמר אלא אלהיהם את שנוהג בו משום אלוה אסור ואת שאינו נוהג בו משום אלוה מותר

ר' עובדיה מברטנורא

אפרודטי
צורת כוכב נוגה. כך פירש הרמב"ם ז"ל

אין משיבין
דבר תורה במרחץ, לפי שאדם עומד שם ערום

היא באתה בגבולי
שהמרחץ קדם לה, והמרחץ נעשה לכל הבא לרחוץ. ועוד תשובה אחרת, אין אומרין נעשה מרחץ נוי לאפרודטי, דמרחץ לאו דבר של נוי הוא, אלא נעשה אפרודטי נוי למרחץ, שאפרודטי משמש במרחץ, והוא טפל והיא עיקר

ביב
חריץ עשוי בקרקע להוציא שופכים לרשות הרבים

--------------------------------------------------
משנה ה
הגוים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ומה שעליהם אסורים שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת רבי יוסי הגלילי אומר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת יד אדם וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסור אמר רבי עקיבא אני אובין ואדון לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם ע"ז

ר' עובדיה מברטנורא

הן מותרין
ההרים עצמן מותרין לזריעה ולחצוב מהן אבנים, דמחובר לא מיתסר

ומפני מה אשרה אסורה
כלומר כי היכי דדרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, הכי נמי תחת כל עץ רענן אלהיהם, ולא עץ רענן אלהיהם, ולמה אסרה תורה דכתיב ואשריהם תגדעון

מפני שיש בה תפיסת ידי אדם
שאדם נטעו. וסבר רבי יוסי שאילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור. ותנא קמא סבר, הואיל ובתחלת נטיעתו לא נתכוין לעובדו, אין העבודה שעובד אותו אחר שהוא מחובר אוסרתו, דהוי כמי שעובד להר. ואין הלכה כרבי יוסי

אני אובין
אפרש

ואדון לפניך
אחרי שאין לנו לדרוש מיעוטא מתחת כל עץ רענן, יש לומר שלא נאמר אלא למסור להם סימנים, מקום שרגילים אמוריים לעבוד שם ע"ז כדי שיחפשום ישראל ויבערום. ומיעוטא דהרים וגבעות מיהא ממעטינן ממשמעותיה שלא צוה לנו לאבד ההרים. אבל עץ רענן צוה לנו לאבד שנאמר ואשריהם תשרפון באש

Avodah Zarah3: 4

שָׁאַל פְּרוֹקְלוֹס בֶּן פְּלוֹסְפוֹס אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ, שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטִי, אָמַר לוֹ: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם ”וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן־הַחֵרֶם”, מִפְּנֵי מָה אַתָּה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטִי? אָמַר לוֹ: אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ. וּכְשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ: אֲנִי לֹא בָאתִי בִגְבוּלָהּ, הִיא בָאתָה בִּגְבוּלִי. אֵין אוֹמְרִים: נַעֲשָׂה מֶרְחָץ לְאַפְרוֹדִיטִי נוֹי, אֶלָּא אוֹמְרִים: נַעֲשָׂה אַפְרוֹדִיטִי נוֹי לַמֶּרְחָץ. דָּבָר אַחֵר: אִם נוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה, אִי אַתָּה נִכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּךָ עָרֹם וּבַעַל קֶרִי וּמַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, וְזוֹ עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב וְכָל הָעָם מַשְׁתִּינִין לְפָנֶיהָ. לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ”אֱלֹהֵיהֶם”, אֶת שֶׁנּוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ — אָסוּר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ — מֻתָּר

Proclos the son of Pilosphos asked of Rabban Gamliel in Acco, while he (lit., who was) was bathing in the bathhouse of Aph-rodite. He said to him, “It is written in your Torah: Nothing of that which is banned shall cleave to your hand. Why then do you bathe in the bathhouse of Aphrodite?” He replied, “One may not answer in the bathhouse.” And when he went out he said to him, “I did not come into her domain; she came into my domain. We do not say: The bathhouse is made as an adornment to Aphrodite, but we say: Aphrodite is made as an adornment to the bathhouse. Another reason: [Even] if they would pay you a large sum of money, you would [still] not enter before your idol naked, or with a seminal emission, or uri-nate before it. Yet this one stands by the opening of the sewer pipe, and all the people urinate in front of her! It is stated on-ly their gods —- that which is treated as a god is prohibited, but that which is not treated as a god is permitted.”

Avodah Zarah3: 5

הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים אֶת הֶהָרִים וְאֶת הַגְּבָעוֹת — הֵן מֻתָּרִים, וּמַה שֶּׁעֲלֵיהֶם אֲסוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ”לֹא־תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ”. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ”אֱלֹהֵיהֶם עַל־הֶהָרִים” — וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם; ”אֱלֹהֵיהֶם . . . עַל־הַגְּבָעוֹת” — וְלֹא הַגְּבָעוֹת אֱלֹהֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה אֲשֵׁרָה אֲסוּרָה? מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם, וְכָל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם — אָסוּר. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי אוֹבִין וְאָדוּן לְפָנֶיךָ: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַר גָּבוֹהַּ, וְגִבְעָה נִשָּׂאָה, וְעֵץ רַעֲנָן — דַּע שֶׁיֶּשׁ שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה.

[If] gentiles worship mountains and hills —-they are permitted, but what is upon them is prohibited; as it says: You shall not covet the silver and gold that is upon them and take [it]. R’ Yose HaGlili says: Their gods upon the mountains, but not that the mountains are their gods; their gods upon the hills, but not that the hills are their gods. Then why is an asherah prohibited? Because it has been affected by human involvement, and anything which has been affected by human involvement becomes prohibited. Said R’ Akiva: I will expound and deliberate before you. Every place that you find a high mountain or a raised hill or a green tree, know that an idolatrous object is there.

Suggestions