Avodah Zarah 4:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד
ע"ז של נכרי אסורה מיד ושל ישראל אין אסורה עד שתיעבד נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חברו וישראל אין מבטל ע"ז של נכרי המבטל ע"ז ביטל משמשיה ביטל משמשיה משמשיה מותרין והיא אסורה

ר' עובדיה מברטנורא

ע"ז של נכרי אסורה מיד
דכתיב פסילי אלהיהם, משפסלו נעשה לו לאלוה

ושל ישראל עד שתיעבד
דכתיב ושם בסתר, עד שיעשה לה דברים של סתר, כלומר שיעבדנה, שהישראל אינו עובד ע"ז אלא בסתר מפני שמתירא מבית דין

נכרי מבטל ע"ז שלו
דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש, כשהן נוהגין בהן מנהג אלהות, אבל אם בטלוה הרי אלו מותרים

ושל ישראל
בזמן שיש לו בה שותפות. ואין כן הלכה, דנכרי אין מבטל ע"ז של ישראל אפילו יש לו בה שותפות

וישראל אינו מבטל ע"ז של נכרי
ואפילו נתן לו הנכרי רשות

-----------------------------------------
משנה ה
כיצד מבטלה קטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה פחסה אף על פי שלא חיסרה בטלה רקק בפניה השתין בפניה גררה וזרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה מכרה או משכנה רבי אומר ביטל וחכמים אומרים לא ביטל

ר' עובדיה מברטנורא

פחסה
בפניה. מיעכה בקורנס עד שהסיר צורת פניה

גררה
סחוב והשלך בתוך הטיט

אינה בטילה
דלפום שעה רתח עלה, והדר פלח לה

רבי אומר בטלה
פלוגתא דרבי ורבנן כשמכרה לנכרי, אבל מכרה לישראל צורף דברי הכל בטלה. והלכה כחכמים

Avodah Zarah4: 4

עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי — אֲסוּרָה מִיָּד, וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל — אֵינָהּ אֲסוּרָה עַד שֶׁתֵּעָבֵד. נָכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ, וְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי. הַמְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה — בִּטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ. בִּטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ — מְשַׁמְּשֶׁיהָ מֻתָּרִין וְהִיא אֲסוּרָה.

The idol of a gentile becomes prohibited immediately, but that of a Jew does not become prohibited until it is worshiped. A gentile can nullify his idol and that of his fellow [gentile], but a Jew cannot nullify a gentile’s idol. [If] one nullifies an idol, he has nullified its accessories. [If] he nullified its accessories, its accessories are permitted but it remains prohibited.

Avodah Zarah4: 5

כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ? קָטַע רֹאשׁ אָזְנָהּ, רֹאשׁ חָטְמָהּ, רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ, פְּחָסָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסְּרָהּ — בִּטְּלָהּ. רָקַק בְּפָנֶיהָ, הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, גֵּרְרָהּ, וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה — הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה. מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ — רַבִּי אוֹמֵר: בִּטֵּל, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא בִטֵּל.

How does he nullify it? [If] he cut off the tip of its ear, the tip of its nose, the tip of its finger, [or] he dented it even though he did not diminish it —- he has nullified it. [If] he spit in front of it, urinated in front of it, dragged it [through mud], or threw excrement at it —- it is not nullified. [If] he sold it or gave it as a pledge, Rabbi says: He has nullified [it]. But the Sages say: He has not nullified [it].

Suggestions