Avos 3:16-17

משנה טז

הוא היה אומר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבא וילוה והגבאים מחזירים תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו ויש להם על מה שיסמוכו והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה

ר' עובדיה מברטנורא

הכל נתון בערבון רגלוהי דבר נש אינון ערבין ביה לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה

ומצודה פרוסה יסורין ומיתה

החנות פתוחה ובני אדם נכנסים שם ולוקחים בהקפה

והחנוני מקיף ומאמין לכל הבא ליטול. כך בני אדם חוטאים בכל יום והקב"ה ממתין להם עד בא עתם

הפנקס פתוחה לכתוב בה ההקפות כדי שלא ישכח

והיד כותבת שלא תאמר אף על פי שהפנקס פתוחה פעמים שהחנוני טרוד ואינו כותב הכל, לכך אמר והיד כותבת

וכל הרוצה ללוות וכו היינו והרשות נתונה דלעיל, שאין שום אדם מוכרח ללוות שלא ברצונו

והגבאים יסורים ופגעים רעים

לדעתו פעמים שזוכר את חובו ואומר יפה דנתני

ושלא לדעתו פעמים ששכח וקורא תגר כנגד דינו של מקום ברוך הוא

ויש להם על מה שיסמוכו על הפנקס, ועל החנוני שהוא נאמן על פנקסו. כך היסורים הללו הן נסמכים על מעשיו של אדם הנזכרים לפני המקום ברוך הוא, אף על פי שהם נשכחים מן האדם

והדין דין אמת שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו

והכל מתוקן לסעודה אחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק לעולם הבא לאחר שגבו מהן את חובן

---------------------------------------------------------------------------------------------- משנה יז

רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ אם אין דרך ארץ אין תורה אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה אם אין בינה אין דעת אם אין דעת אין בינה אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי

ר' עובדיה מברטנורא

אם אין תורה וכו אין משאו ומתנו יפה עם הבריות

אם אין דרך ארץ וכו סוף שתורתו משתכחת ממנו

אם אין דעת וכו דעת, הוא שמוצא טעם לדבר. ובינה, הוא שמבין דבר מתוך דבר אבל אינו מראה לו טעם. ואם אין דעת לתת טעם לדבר אין בינה, אחר שלא ידע טעמו של דבר כאילו לא ידעו. ומכל מקום הבינה היא קודמת, לפיכך אם אין בינה אין דעת

אם אין קמח אין תורה מי שאין לו מה יאכל היאך יעסוק בתורה

אם אין תורה אין קמח מה יועיל לו הקמח שבידו, הואיל ואין בו תורה, נוח לו שלא היה לו קמח והיה מת ברעב