משנה טז


הוא היה אומר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבא וילוה והגבאים מחזירים תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו ויש להם על מה שיסמוכו והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה


ר' עובדיה מברטנורא


הכל נתון בערבון
רגלוהי דבר נש אינון ערבין ביה לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה


ומצודה פרוסה
יסורין ומיתה


החנות פתוחה
ובני אדם נכנסים שם ולוקחים בהקפה


והחנוני מקיף
ומאמין לכל הבא ליטול. כך בני אדם חוטאים בכל יום והקב"ה ממתין להם עד בא עתם


הפנקס פתוחה
לכתוב בה ההקפות כדי שלא ישכח


והיד כותבת
שלא תאמר אף על פי שהפנקס פתוחה פעמים שהחנוני טרוד ואינו כותב הכל, לכך אמר והיד כותבת


וכל הרוצה ללוות וכו
היינו והרשות נתונה דלעיל, שאין שום אדם מוכרח ללוות שלא ברצונו


והגבאים
יסורים ופגעים רעים


לדעתו
פעמים שזוכר את חובו ואומר יפה דנתני


ושלא לדעתו
פעמים ששכח וקורא תגר כנגד דינו של מקום ברוך הוא


ויש להם על מה שיסמוכו
על הפנקס, ועל החנוני שהוא נאמן על פנקסו. כך היסורים הללו הן נסמכים על מעשיו של אדם הנזכרים לפני המקום ברוך הוא, אף על פי שהם נשכחים מן האדם


והדין דין אמת
שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו


והכל מתוקן לסעודה
אחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק לעולם הבא לאחר שגבו מהן את חובן


----------------------------------------------------------------------------------------------
משנה יז


רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ אם אין דרך ארץ אין תורה אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה אם אין בינה אין דעת אם אין דעת אין בינה אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי


ר' עובדיה מברטנורא


אם אין תורה וכו
אין משאו ומתנו יפה עם הבריות


אם אין דרך ארץ וכו
סוף שתורתו משתכחת ממנו


אם אין דעת וכו
דעת, הוא שמוצא טעם לדבר. ובינה, הוא שמבין דבר מתוך דבר אבל אינו מראה לו טעם. ואם אין דעת לתת טעם לדבר אין בינה, אחר שלא ידע טעמו של דבר כאילו לא ידעו. ומכל מקום הבינה היא קודמת, לפיכך אם אין בינה אין דעת


אם אין קמח אין תורה
מי שאין לו מה יאכל היאך יעסוק בתורה


אם אין תורה אין קמח
מה יועיל לו הקמח שבידו, הואיל ואין בו תורה, נוח לו שלא היה לו קמח והיה מת ברעב


Avot3: 16
הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים.  הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמוֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה.
He used to say: Everything is given with a guarantor, and a net is spread over all the living.  The shop is open; the Mer-chant extends credit; the ledger is open and the Hand writes; whoever wishes to borrow may come and borrow; the collectors make their rounds constantly, every day, and collect payment from the person, whether he realizes it or not; they have what to rely upon; the judgment is a truthful judgment; and everyone is readied for the banquet.
Avot3: 17
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אִם אֵין תּוֹרָה — אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ — אֵין תּוֹרָה.  אִם אֵין חָכְמָה — אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה — אֵין חָכְמָה.  אִם אֵין בִּינָה — אֵין דָּעַת. אִם אֵין דַּעַת — אֵין בִּינָה.  אִם אֵין קֶמַח — אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה — אֵין קֶמַח.  הוּא הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ”וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי־יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב”. אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ”וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־מַיִם, וְעַל־יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִי־יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; ובִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי”.
Rabbi Elazar ben Azariah says: If there is no Torah, there is no proper conduct. If there is no proper conduct, there is no Torah.  If there is no wisdom, there is no fear [of God]. If there is no fear [of God], there is no wisdom.  If there is no un-derstanding, there is no knowledge. If there is no knowledge, there is no understanding.  If there is no flour, there is no Torah. If there is no Torah, there is no flour.  He used to say: Anyone whose wisdom exceeds his actions, to what is he lik-ened? To a tree whose branches are numerous but whose roots are few, then the wind comes and uproots it and turns it up-side down, as it is stated: He will be like a lone tree in the desert, and will not see when goodness comes; it dwells in parched lands in the wilderness, in a salty, uninhabited land. But one whose actions exceed his wisdom, to what is he likened? To a tree whose branches are few but whose roots are numerous; even if all the winds in the world were to come and blow against it, they could not budge it from its place, as it is stated: He will be like a tree planted near water, which spreads out its roots along a brook and does not see when heat comes, whose foliage is ever fresh; it will not worry in a year of drought and will not stop producing fruit.