משנה ב

הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהן בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן והלך ועשה על פיהן רבי שמעון פוטר ורבי אליעזר אומר ספק איזהו ספק ישבלו בתוך ביתו חייב הלך לו למדינת הים פטור אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה אמר לו בן עזאי מה שנה זה מן היושב בביתושהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע וזה לא היה אפשר לו שישמע

ר' עובדיה מברטנורא

ר' שמעון פוטר כיון שפשטה הוראתם ברוב צבור

ר' אליעזר אומר ספק הואיל והיה לו לשאול בכל עת על דברים שנתחדשו בבית דין ולא שאל, הרי זה כמי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא, ומביא אשםתלוי. והלכה כר' אליעזר

איזהו ספק כלומר במה אומר ר"א שהוא נדון כמי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא וחייב אשם תלוי

ביושב בביתו כשהוא יושב בביתו במדינה שהורו בה בית דין, שהיה אפשר שישמע שחזרו בהם בית דין מהוראתם

אבל הלך לו למדינת הים ולאו דוקא הלך, אלא החזיק בדרך ללכת אע"פ שעדיין לא הלך, סבירא ליה לר' עקיבא שמפני טרדתו לצאת לדרך אינו שואלאם חזרו בהן בית דין, ופטור מאשם תלוי. ובן עזאי סבר, הואיל ועדיין לא הלך היה לו לשאול. ובהכי מוקי לה פלוגתייהו בגמרא. והלכה כר"ע ------------------------------------------------------

משנה ג

הורו בית דין לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה הרי אלו פטורין הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלוחייבין כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש עבודה זרהבתורה אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבין שנאמר ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף

ר' עובדיה מברטנורא

לעקור את כל הגוף כל עיקרה של מצוה, כדמפרש ואזיל

הרי אלו פטורים דכתיב ונעלם דבר, קרי ביה ונעלם מדבר, מקצת הדבר ולא כולו

אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור בגמרא פריך דהא שומרת יום כנגד יום בתורה כתיב וספרה לה, מלמד שסופרת אחד כנגד אחד,וכל מידי דכתיב בתורה אין בית דין מביאין עליו קרבן. ומפרש בגמרא כגון דאמרי זבה לא הוי אלא ביממא, כלומר, כשרואה דם ביום ולא כשרואה בלילה,דכתיב כל ימי זובה

המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור דאמרי הכנסה והוצאה אסורה דכתיב אל יצא איש ממקומו, זריקה והושטה מותרת

המשתחוה פטור דאמרי השתחואה דאית בה פשוט ידים ורגלים אסורה דכתיב לא תשתחוה לאל אחר, ושאין בה פשוט ידים ורגלים מותרת.וכללא דמילתא, אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו. אבל הורו בדבר שהצדוקין מודין בו, פטורין מקרבן צבור, והרבים העושים על פיהםכל אחד חייב להביא קרבן על שגגתו. מאי טעמא, דזיל קרי בי רב הוא