Horayos 2:7-3:1

משנה ז

אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח ובית דין פטורים אשם ודאי היחיד והנשיא והמשיח חייבין ובית דין פטורין על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו בית הדין פטורין והיחיד והנשיא והמשיח חייבין אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי רבי שמעון ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר ר' עובדיה מברטנורא

אשם תלוי עבירות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה, חייבין על לא הודע שלהן אשם תלוי, כגון כשני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל והמשיח ובית דין פטורין דכתיב בקרבן צבור ונודעה החטאת והקריבו, אין חייבין קרבן אלא על הודע. ומשיח כבית דין

אשם ודאי חמשה אשמות הן שבאין על הודאי, אשם מעילות, אשם גזילות, אשם נזיר, אשם מצורע, אשם שפחה חרופה היחיד והנשיא והמשיח חייבין שכל אלו מעשה יחיד הם, לא שנא הדיוט ולא שנא משיח ונשיא ובית דין פטורים שאין להוראת בית דין עסק בהם. ואין אשם בא על הוראת בית דין

אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי רבי שמעון טעמא דרבי שמעון, דכתיב בטומאת מקדש ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, מי שחטאו שוה לקהל, יצא כהן גדול שאין חטאו שוה לקהל. שהקהל כל מי שנכנס מהן למקדש שוגג, או עבר עבירה בשוגג, חייב על שגגת מעשה בלבד, וכהן משיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, כדמוכח לעיל בפרקין. ואין הלכה כרבי שמעון, אלא כהן גדול מביא קרבן עולה ויורד אף על טומאת מקדש וקדשיו

רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר על טומאת מקדש וקדשיו. לפי שחייבין על זדונו כרת. כדרך שהוא מביא שעיר על שאר מצות שחייבין על זדונן כרת. ואין הלכה כרבי אליעזר, דכיון דאין חייבין על שגגת מקדש וקדשיו חטאת קבוע, אין הנשיא מביא אלא כדרך שהיחיד מביא

---------------------------- פרק ג

משנה א

כהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו כהן משיח מביא פר והנשיא מביא שעיר

ר' עובדיה מברטנורא

כהן משיח שחטא ואח"כ עבר ממשיחותו ולא הספיק להביא קרבנו עד שעבר מכהונתו

כהן משיח מביא פר ואפילו עבר לאחר שהעבירוהו ממשיחותו, אמרינן לקמן במתניתין דמביא פר. ולא נקט ליה אלא משום דאיצטריך למתני דנשיא מביא שעיר כשחטא קודם שהעבירוהו, תני נמי בכהן משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר דכתיב על חטאתו אשר חטא, מלמד שמביא חטאת כמו שהיה חייב בשעה שחטא