משנה ח
כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ
ר' עובדיה מברטנורא
לוי קודם לישראל דכתיב בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי מתוך בני ישראל
ישראל קודם לממזר האי מיוחס והאי לאו מיוחס
ממזר קודם לנתין זה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה
נתין קודם לגר זה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה
גר קודם לעבד זה לא היה בכלל ארור וזה היה בכלל ארור
ממזר ת"ח קודם לכ"ג עם הארץ דכתיב יקרה היא מפנינים, יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים
נשלמה מסכת הוריות
--------------------------------- מסכת זבחים
פרק א
משנה א
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן רבי אליעזר אומר אף האשם הפסח בזמנו והחטאת והאשם בכל זמן אמר רבי אליעזר החטאת בא על חטא והאשם בא על חטא מה חטאת פסולה שלא לשמה אף האשם פסול שלא לשמו
ר' עובדיה מברטנורא
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כגון שנשחטה עולה לשם שלמים
כשרים ויזרוק דמן ויקטיר אמוריהן לשמן. דבקדושתייהו קיימו ואסור לשנויי בהו
אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו וישחטנו לשמו. דאמר קרא מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה, אם נדבה אינו נדר, ואם נדר אינו נדבה, אלא הכי קאמר, אם כמה שנדרת עשית שנשחט לשם נדר ולשם הבעלים, יהא נדר ויצא הבעל ידי חובת נדרו. ואם לאו, שלא נשחט הזבח לשם בעלים, יהא נדבה, כלומר כשר הוא כאילו הביאו לנדבה, אבל לא יצא ידי נדרו, שלא עלה לבעלים לשם חובה. ודוקא קרבן יחיד שיש לו בעלים, אבל קרבנות צבור שנשחטו שלא לשמן, עלו לצבור לשם חובה, שהשחיטה מושכתן למה שהן ראויין לו. ודוקא כששחטן בפירוש שלא לשמן, אז אמרינן דלא עלו לבעלים לשם חובה. אבל שחטן סתם, עלו לבעלים לחובה
חוץ מן הפסח דבפסח כתיב ועשית פסח, עד שיהו כל עשיותיו לשם פסח, ועוד כתיב ואמרתם זבח פסח הוא, שתהא זביחה לשם פסח, והנהו תרי קראי, חד לפסול אם נעשה שלא לשם פסח, וחד לפסול אם נעשה שלא לשם בעלים
וחטאת דבחטאת נמי כתיבי תרי קראי, כתיב ושחט אותה לחטאת, שתהא שחיטה לשם חטאת, וכתיב ולקח הכהן מדם החטאת, עד שתהא קבלת הדם וזריקתו לשם חטאת, וכפר עליו הכהן, עליו ולא על חברו, דהיינו שתהא לשם בעלים. מחטאתו אשר חטא, שתהא לשם אותו החטא. ולא אמרן דחטאת שלא לשמו פסול, אלא כששחטו לשם קדשים אחרים, אבל שחט לשם חולין, כשר, ולא עלה לבעלים לשם חובה, דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל, קדשים מחללין קדשים, ואין חולין מחללין קדשים
הפסח בזמנו פסול שלא לשמו כל זמן שחיטתו, דהיינו מחצות היום של ערב פסח עד הערב. אבל קודם לכן ואחר מכן, קיימא לן פסח לשאר ימות השנה שלמים הוי, וכל דינו כשלמים
אף האשם כדמפרש טעמא ואזיל, החטאת באה על החטא וכו' וכתיב כחטאת כאשם. ורבנן סברי, חטאת דכתיב ביה מיעוטא, פסול. אשם דלא כתיב ביה מיעוטא, כשר. ואם תאמר, אשם נמי כתיב ביה אשם הוא, האי לא נאמר אלא לאחר הקטרת אימורין, ואם בא למעט שלא לשמו דפסול, קודם הקטרת אימורין היה צריך לכתבו. ואין הלכה כר' אליעזר: