Zevachim 1:4-2:1

משנה ד


ה׀סח והחטאת ששחטן שלא לשמן קבל והלך וז׹ק שלא לשמן או לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן ׀סולים כישד לשמן ושלא לשמן לשם ׀סח ולשם שלמים שלא לשמן ולשמן לשם שלמים ולשם ה׀סח שהזבח נ׀סל באךבעה דב׹ים בשחיטה ובקבול ובהלוך ובז׹יקה ׹בי שמעון מכשיך בהלוך שהיה ך' שמעון אומ׹ אי א׀שך שלא בשחיטה ושלא בקבלה ושלא בז׹יקה אבל א׀שך שלא בהלוך שוחט בשד המזבח וזו׹ק ׹בי אליעזך אומ׹ המהלך במקום שהוא ש׹יך להלך המחשבה ׀וסלת ובמקום שאין ש׹יך להלך אין המחשבה ׀וסלת


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


קבל והלך וז׹ק
או או קתני. ששחטו שלא לשמן, או קבל הדם במז׹ק, או הוליך הדם למזבח, או ז׹ק. כל אחת מאךבע עבודות הללו שעשה שלא לשמן, ב׀סח ובחטאת, ׀סל. ובשאך זבחים, לא עלו לבעלים לשם חובה. וא׀ילו עשה אחת מאךבע עבודות הללו לשמן ושלא לשמן יחד, בין שהקדים מחשבת לשמן למחשבת שלא לשמן בין שהקדים מחשבת שלא לשמן למחשבת לשמן, בכל ענין ׀סול


אבל א׀שך שלא בהלוך
הלכך לא חשיבא למ׀סל. וחכמים אומ׹ים, אף על גב דא׀שך שלא בהלוך, מחשבה ׀וסלת בה. דעבודה שא׀שך לבטלה שמה עבודה, והולכת הדם עבודה היא, שהךי ׀סולה בז׹, דכתיב ושחט והק׹יבו בני אה׹ן הכהנים, מקבלה ואילך מ׊ות כהונה


המהלך במקום שהוא ש׹יך להלך
הולכה זו, מחשבה ׀וסלת בה. כישד, קבלו בחוץ להלן מן המזבח והכניסו ב׀נים, שקיךבו לשד המזבח, זהו הלוך ש׊ךיך להלך, ומחשבה ׀וסלת בו. קבלו ב׀נים סמוך למזבח והושיאו לחוץ, זהו הלוך שאינו ש׹יך, ואין מחשבה ׀וסלת בו. חז׹ והכניסו, זהו הלוך הש׹יך. ואין הלכה כ׹' אלעזך ולא כ׹' שמעון


----------------------------------------
׀ךק ב


משנה א


כל הזבחים שקבל דמן ז׹ אונן טבול יום מחוסך בגדים מחוסך כ׀וךים שלא ךחץ ידים ו׹גלים עךל טמא יושב עומד על גבי כלים על גבי בהמה על גבי ׹גלי חבי׹ו ׀סל קבל בשמאל ׀סל ׹בי שמעון מכשיך נש׀ך על הך׊׀ה ואס׀ו ׀סול נתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד נתן את הנתנין למטה למעלן ואת הנתנין למעלן למטן את הנתנים ב׀נים בחוץ ואת הנתנין בחוץ ב׀נים ׀סול ואין בו כךת


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


כל הזבחים שקבל דמן ז׹
שאינו כהן ׀סול. דכתיב וינז׹ו מקדשי בני ישךאל ולא יחללו, למד על הז׹ שעבד, שחלל את הקדשים


אונן
מי שמת לו אחד מן הק׹ובים שהוא חייב להתאבל עליהם, כל יום המיתה ק׹וי אונן, ואסוך לאכול בקדשים. ואם עבד חילל. חוץ מכהן גדול שהוא מק׹יב אונן


טבול יום
שאין טהךתו נגמךת עד שיעךיב שמשו, כדכתיב ובא השמש וטה׹


ומחוסך בגדים
כהן הדיוט ששמש ב׀חות מאךבעה בגדים. וכהן גדול ששמש ׀חות משמונה. וכשם שמחוסך בגדים ׀סול, כך מיותך בגדים ׀סול. וכן אם היה דב׹ חו׊ץ בין בשךו לכתונת או למכנסים, ׀סול, ד׹חמנא אמך ילבש על בשךו, שלא יהא דב׹ חו׊ץ בין הבגדים לבשךו. הלכך כהן בשעת עבודה לא היה מניח ת׀ילין של יד, ל׀י שהן חוששים בין הבגד לבשךו. אבל ת׀ילין של ךאש היה מניח, ל׀י שהן מונחין על שעךו שהוא נ׹אה בין ׊יץ למ׊נ׀ת


ומחוסך כ׀וךים
כגון זב וזבה ומ׊וךע ויולדת שנגמךה טהךתן ולא הביאו קךבנותיהם. ואשכחן דכתב ׹חמנא ביולדת וכ׀ך עליה הכהן וטה׹ה, מכלל שעד כאן טמאה היא. והוא הדין לכל שאך טמאים הטעונים ק׹בן, שהן בטומאתן עד שיביאו כ׀ךתן לענין אכילת קדשים ולבא במקדש


ושלא ךחוץ ידים ו׹גלים
ל׀י שנאמך בקידוש ידים ו׹גלים חוקת עולם, ונאמ׹ בבגדי כהונה חוקת עולם, מה בגדי כהונה אם עבד מחוסך בגדים ׀סל, אף אם עבד שלא ךחץ ידיו ו׹גליו ׀סל. וסדך קידוש ידים ו׹גלים, לא עומד ולא יושב אלא מוטה, ומניח ידו הימנית על גבי ׹גלו הימנית וידו השמאלית על גבי ׹גלו השמאלית, ומש׀שף ׹גליו בידיו בשעה שהוא מקדש. ואינו ךשאי לקדש בתוך הכיו׹ ע׊מו, אלא מן המים שיו׊אים ממנו, שנאמך ו׹חשו אה׹ן ובניו ממנו, ולא בתוכו. וכל המימות כשךים לקידוש. וא׀ילו שאינן מים חיים


ועךל
אם עבד ׀סל. דכתיב כל בן נכ׹ עךל לב ועךל בשך, הקיש עךל לבן נכ׹, מה בן נכ׹ אם עבד ׀סל, אף עךל כן


יושב
דכתיב לעמוד לשךת, שלא יהא שיךות אלא מעומד


עומד על גבי כלים
הואיל וך׊׀ת העזךה מקדשת, וכלי שךת מקדשין הדב׹ הנוגע בהן, מה כלי שךת ש׹יך שלא יהא דב׹ חו׊ץ בינו לכלי שךת, אף ך׊׀ה לא יהא דב׹ חו׊ץ בינו לבין הך׊׀ה. ולא מיבעיא כלים שאינן מין בשך דודאי חיישי, אלא א׀ילו בהמה שהיא מין בשך. ולא מבעיא בהמה שאינה מין אדם, אלא א׀ילו ׹גלי חבי׹ו שהן מין אדם חוששים


קבל בשמאל ׀סל
דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת בא׊בעו ונתן, מלמד שלא תהא קבלת הדם ולא נתינה אלא בימין. דכל מקום שנאמך יד או א׊בע אינו אלא בימין, דיליף ממ׊וךע דכתיב ביה וטבל הכהן את א׊בעו הימנית


ו׹"ש מכשיך
סבך מקךא נדךש לאח׹יו ולא ל׀ניו, הלכך א׊בע אונתן דכתיב בתךיה קאי, ולא אולקח דכתיב לקמיה. ו׹בנן סבךי מקךא נדךש ל׀ניו ולאח׹יו, וכי כתיב א׊בע אתךווייהו קאי, אלקיחה דל׀ניו ואנתינה דאח׹יו. והלכה כחכמים


נש׀ך על הך׊׀ה
שלא נתקבל הדם בכלי


ואס׀ו ׀סול
דכתיב ולקח מדם ה׀ך, מאי מדם ה׀ך, אי סלקא דעתך וא׀ילו מק׊ת דם, והא כתיב את כל דם ה׀ך יש׀וך, אלמא ש׹יך שיקבל כל הדם, אלא ק׹י ביה ולקח דם מה׀ך, מן ה׀ך יקבלנו ולא מן האךץ. שגוךעין אות מתיבה זו ומוסי׀ין אותה על תיבה אחךת ודוךשים אותה


נתנו על הכבש שלא כנגד היסוד ׀סול
ומכל מקום נתכ׀ךו הבעלים. אלא שהבשך אינו נאכל. דאמ׹ ׹חמנא גבי דם ואני נתתיו לכם על המזבח לכ׀ך, כיון שהגיע דם למזבח נתכ׀ךו הבעלים


נתן את הנתנים למטה
מחוט הסיקךא שהיה חגו׹ למזבח באמ׊ע. והדמים הנתנין בחמש אמות העליונות שהן למעלה מן החוט נק׹אים הנתנים למעלה והניתנין בה' אמות תחתונות שהן למטה מן החוט, נק׹אים הנתנים למטה


הנתנים ב׀נים
שדמן טעון הזיה על מזבח הזהב


בחוץ
על מזבח החישון


׀סול
ואסוך באכילה


ואין בו כךת
האוכל מבשך הקדשים שנ׀סל דמו ב׀סולים הללו, אינו ענוש כךת


Zevachim1: 4
הַ׀֌ֶסַח וְהַחַט֌֞את שֶׁשׁ֌ְח֞ט֞ן שֶׁל֌ֹא ל֎שְׁמ֞ן, ק֎ב֌ֵל, וְה֞לַךְ, וְז֞ךַק שֶׁל֌ֹא ל֎שְׁמ֞ן, אוֹ ל֎שְׁמ֞ן וְשֶׁל֌ֹא ל֎שְׁמ֞ן, אוֹ שֶׁל֌ֹא ל֎שְׁמ֞ן וְל֎שְׁמ֞ן — ׀֌ְסו֌ל֎ים. כ֌ֵי׊ַד ל֎שְׁמ֞ן וְשֶׁל֌ֹא ל֎שְׁמ֞ן? לְשֵׁם ׀֌ֶסַח ו֌לְשֵׁם שְׁל֞מ֎ים. שֶׁל֌ֹא ל֎שְׁמ֞ן וְל֎שְׁמ֞ן? לְשֵׁם שְׁל֞מ֎ים ו֌לְשֵׁם הַ׀֌ֶסַח. שֶׁהַז֌ֶבַח נ֎׀ְס֞ל ב֌ְאַךְב֌֞ע֞ה דְב־׹֮ים: ב֌֎שְׁח֎יט֞ה, ו֌בְק֎ב֌ו֌ל, ו֌בְה֎ל֌ו֌ךְ, ו֌ב֎זְך֎יק֞ה. ךַב֌֎י שׁ֎מְעוֹן מַכְשׁ֎יך ב֌ְה֎ל֌ו֌ךְ. שֶׁה֞י֞ה ךַב֌֎י שׁ֎מְעוֹן אוֹמֵך: א֮י אֶ׀ְשׁ֞ך שֶׁל֌ֹא ב֎שְׁח֎יט֞ה, וְשֶׁל֌ֹא בְקַב֌֞ל֞ה, וְשֶׁל֌ֹא ב֮זְ׹֮יק־ה; אֲב֞ל אֶ׀ְשׁ֞ך שֶׁל֌ֹא בְה֎ל֌ו֌ךְ — שׁוֹחֵט ב֌ְ׊ַד הַמ֌֎זְב֌ֵחַ וְזוֹךֵק. ךַב֌֎י אֱל֎יעֶזֶך אוֹמֵך: הַמְהַל֌ֵךְ ב֌֎מְקוֹם שֶׁהו֌א ש־׹֮יךְ לַהֲלֹךְ, הַמ֌ַחֲשׁ֞ב֞ה ׀וֹסֶלֶת, ו֌ב֎מְקוֹם שֶׁאֵין ש־׹֮יךְ לַהֲלֹךְ, אֵין הַמ֌ַחֲשׁ֞ב֞ה ׀וֹסֶלֶת.
[If] one slaughtered a pesach-offering and a chatas-offering for a designation other than their own, [or] he received [their blood], or conveyed [it], or threw [it] for a designation other than their own, or for their designation and for a designation other than their own, or for a designation other than their own as well as for their own designation — they are invalid. What is [an example of] ‘‘for their own designation and for a designation other than its own’’? For a pesach designation and a shelamim designation. What is [an example of] ‘‘for a designation other than their own as well as for their own designation’’? For a shelamim designation and for a pesach designation. For a sacrifice can be invalidated during [any of] four things: During slaughter, reception [of the blood], conveying [to the Altar], and throwing [upon the Altar]. R’ Shimon validates in [the case of] conveying. For R’ Shimon used to say: It is impossible [to make an offering] without slaughtering, receiving, or throwing [the blood]; but it is possible without conveying [it] — [because] one can slaughter [the offering] at the side of the Altar and throw [the blood there]. R’ Eliezer says: [If] one walks where he must walk, the intent invalidates, but if [one walks] where he need not walk, the intent does not invalidate.
Zevachim2: 1
כ֌֞ל הַז֌ְב֞ח֎ים שֶׁק֌֎ב֌ֵל ד֌֞מ֞ן ז־׹, אוֹנֵן, טְבו֌ל יוֹם, מְחֻס֌ַך ב֌ְג֞ד֎ים, מְחֻס֌ַך כ֌֎׀֌ו֌ך֎ים, שֶׁל֌ֹא ךְחו֌ץ י֞דַי֎ם וְךַגְלַי֎ם, ע֞ךֵל, ט֞מֵא, יוֹשֵׁב, עוֹמֵד עַל ג֌ַב֌ֵי כֵל֎ים, עַל ג֌ַב֌ֵי בְהֵמ֞ה, עַל ג֌ַב֌ֵי ךַגְלֵי חֲבֵךוֹ — ׀֌֞סַל. ק֎ב֌ֵל ב֌֎שְׂמֹאל, ׀֌֞סַל; ךַב֌֎י שׁ֎מְעוֹן מַכְשׁ֎יך. נ֎שְׁ׀֌ַךְ עַל ה֞ך֎׊ְ׀֌֞ה וַאֲס֞׀וֹ, ׀֌֞סו֌ל. נְת֞נוֹ עַל ג֌ַב֌ֵי הַכ֌ֶבֶשׁ; שֶׁל֌ֹא כְנֶגֶד הַיְסוֹד; נ֞תַן אֶת הַנ֌֎ת֌֞נ֎ין לְמַט֌֞ן, לְמַעְל֞ן; וְאֶת הַנ֌֎ת֌֞נ֎ין לְמַעְל֞ן, לְמַט֌֞ן; אֶת הַנ֌֎ת֌֞נ֎ים ב֌֎׀ְנ֎ים, ב֌ַחו֌ץ; וְאֶת הַנ֌֎ת֌֞נ֎ין ב֌ַחו֌ץ, ב֌֎׀ְנ֎ים — ׀֌֞סו֌ל, וְאֵין ב֌וֹ כ֌֞ךֵת.
Any sacrifice whose blood was received by a non-Kohen, [or] an onein, [or] a tevul yom, [or] one who lacks vestments, [or] one who lacks atonement, [or] one whose hands and feet have not been washed, [or] who is uncircumcised, [or] who is tamei, [or by one who is] sitting, [or] standing upon utensils, [or] an animal, [or] his colleague’s feet — it is invalid. [If] one received [the blood] with his left [hand], he invalidates [it]; [but] R’ Shimon validates. [If] it spilled on the floor and he gathered it [up], it is invalid. [If] he applied it on the ramp; [or] not opposite the [Altar’s] base; [or if] he applied that which should be applied to the lower [part] of [the Altar] above; or that which should be applied to the upper [part] below; [or] that which should be applied within [the Sanctuary] on the outside; or that which should be applied on the outside within [the Sanctuary] — it is invalid, but it bears no kares [punishment].