Zevachim 1:4-2:1 - Mishna Yomit

משנה ד

הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן קבל והלך וזרק שלא לשמן או לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן פסולים כיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח ולשם שלמים שלא לשמן ולשמן לשם שלמים ולשם הפסח שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקבול ובהלוך ובזריקה רבי שמעון מכשיר בהלוך שהיה ר' שמעון אומר אי אפשר שלא בשחיטה ושלא בקבלה ושלא בזריקה אבל אפשר שלא בהלוך שוחט בצד המזבח וזורק רבי אליעזר אומר המהלך במקום שהוא צריך להלך המחשבה פוסלת ובמקום שאין צריך להלך אין המחשבה פוסלת

ר' עובדיה מברטנורא

קבל והלך וזרק
או או קתני. ששחטו שלא לשמן, או קבל הדם במזרק, או הוליך הדם למזבח, או זרק. כל אחת מארבע עבודות הללו שעשה שלא לשמן, בפסח ובחטאת, פסל. ובשאר זבחים, לא עלו לבעלים לשם חובה. ואפילו עשה אחת מארבע עבודות הללו לשמן ושלא לשמן יחד, בין שהקדים מחשבת לשמן למחשבת שלא לשמן בין שהקדים מחשבת שלא לשמן למחשבת לשמן, בכל ענין פסול

אבל אפשר שלא בהלוך
הלכך לא חשיבא למפסל. וחכמים אומרים, אף על גב דאפשר שלא בהלוך, מחשבה פוסלת בה. דעבודה שאפשר לבטלה שמה עבודה, והולכת הדם עבודה היא, שהרי פסולה בזר, דכתיב ושחט והקריבו בני אהרן הכהנים, מקבלה ואילך מצות כהונה

המהלך במקום שהוא צריך להלך
הולכה זו, מחשבה פוסלת בה. כיצד, קבלו בחוץ להלן מן המזבח והכניסו בפנים, שקירבו לצד המזבח, זהו הלוך שצריך להלך, ומחשבה פוסלת בו. קבלו בפנים סמוך למזבח והוציאו לחוץ, זהו הלוך שאינו צריך, ואין מחשבה פוסלת בו. חזר והכניסו, זהו הלוך הצריך. ואין הלכה כר' אלעזר ולא כר' שמעון

----------------------------------------
פרק ב

משנה א

כל הזבחים שקבל דמן זר אונן טבול יום מחוסר בגדים מחוסר כפורים שלא רחץ ידים ורגלים ערל טמא יושב עומד על גבי כלים על גבי בהמה על גבי רגלי חבירו פסל קבל בשמאל פסל רבי שמעון מכשיר נשפך על הרצפה ואספו פסול נתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד נתן את הנתנין למטה למעלן ואת הנתנין למעלן למטן את הנתנים בפנים בחוץ ואת הנתנין בחוץ בפנים פסול ואין בו כרת

ר' עובדיה מברטנורא

כל הזבחים שקבל דמן זר
שאינו כהן פסול. דכתיב וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו, למד על הזר שעבד, שחלל את הקדשים

אונן
מי שמת לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם, כל יום המיתה קרוי אונן, ואסור לאכול בקדשים. ואם עבד חילל. חוץ מכהן גדול שהוא מקריב אונן

טבול יום
שאין טהרתו נגמרת עד שיעריב שמשו, כדכתיב ובא השמש וטהר

ומחוסר בגדים
כהן הדיוט ששמש בפחות מארבעה בגדים. וכהן גדול ששמש פחות משמונה. וכשם שמחוסר בגדים פסול, כך מיותר בגדים פסול. וכן אם היה דבר חוצץ בין בשרו לכתונת או למכנסים, פסול, דרחמנא אמר ילבש על בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בין הבגדים לבשרו. הלכך כהן בשעת עבודה לא היה מניח תפילין של יד, לפי שהן חוצצים בין הבגד לבשרו. אבל תפילין של ראש היה מניח, לפי שהן מונחין על שערו שהוא נראה בין ציץ למצנפת

ומחוסר כפורים
כגון זב וזבה ומצורע ויולדת שנגמרה טהרתן ולא הביאו קרבנותיהם. ואשכחן דכתב רחמנא ביולדת וכפר עליה הכהן וטהרה, מכלל שעד כאן טמאה היא. והוא הדין לכל שאר טמאים הטעונים קרבן, שהן בטומאתן עד שיביאו כפרתן לענין אכילת קדשים ולבא במקדש

ושלא רחוץ ידים ורגלים
לפי שנאמר בקידוש ידים ורגלים חוקת עולם, ונאמר בבגדי כהונה חוקת עולם, מה בגדי כהונה אם עבד מחוסר בגדים פסל, אף אם עבד שלא רחץ ידיו ורגליו פסל. וסדר קידוש ידים ורגלים, לא עומד ולא יושב אלא מוטה, ומניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית, ומשפשף רגליו בידיו בשעה שהוא מקדש. ואינו רשאי לקדש בתוך הכיור עצמו, אלא מן המים שיוצאים ממנו, שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו, ולא בתוכו. וכל המימות כשרים לקידוש. ואפילו שאינן מים חיים

וערל
אם עבד פסל. דכתיב כל בן נכר ערל לב וערל בשר, הקיש ערל לבן נכר, מה בן נכר אם עבד פסל, אף ערל כן

יושב
דכתיב לעמוד לשרת, שלא יהא שירות אלא מעומד

עומד על גבי כלים
הואיל ורצפת העזרה מקדשת, וכלי שרת מקדשין הדבר הנוגע בהן, מה כלי שרת צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו לכלי שרת, אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה. ולא מיבעיא כלים שאינן מין בשר דודאי חייצי, אלא אפילו בהמה שהיא מין בשר. ולא מבעיא בהמה שאינה מין אדם, אלא אפילו רגלי חבירו שהן מין אדם חוצצים

קבל בשמאל פסל
דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן, מלמד שלא תהא קבלת הדם ולא נתינה אלא בימין. דכל מקום שנאמר יד או אצבע אינו אלא בימין, דיליף ממצורע דכתיב ביה וטבל הכהן את אצבעו הימנית

ור"ש מכשיר
סבר מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו, הלכך אצבע אונתן דכתיב בתריה קאי, ולא אולקח דכתיב לקמיה. ורבנן סברי מקרא נדרש לפניו ולאחריו, וכי כתיב אצבע אתרווייהו קאי, אלקיחה דלפניו ואנתינה דאחריו. והלכה כחכמים

נשפך על הרצפה
שלא נתקבל הדם בכלי

ואספו פסול
דכתיב ולקח מדם הפר, מאי מדם הפר, אי סלקא דעתך ואפילו מקצת דם, והא כתיב את כל דם הפר ישפוך, אלמא צריך שיקבל כל הדם, אלא קרי ביה ולקח דם מהפר, מן הפר יקבלנו ולא מן הארץ. שגורעין אות מתיבה זו ומוסיפין אותה על תיבה אחרת ודורשים אותה

נתנו על הכבש שלא כנגד היסוד פסול
ומכל מקום נתכפרו הבעלים. אלא שהבשר אינו נאכל. דאמר רחמנא גבי דם ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר, כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים

נתן את הנתנים למטה
מחוט הסיקרא שהיה חגור למזבח באמצע. והדמים הנתנין בחמש אמות העליונות שהן למעלה מן החוט נקראים הנתנים למעלה והניתנין בה' אמות תחתונות שהן למטה מן החוט, נקראים הנתנים למטה

הנתנים בפנים
שדמן טעון הזיה על מזבח הזהב

בחוץ
על מזבח החיצון

פסול
ואסור באכילה

ואין בו כרת
האוכל מבשר הקדשים שנפסל דמו בפסולים הללו, אינו ענוש כרת

Zevachim1: 4

הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, קִבֵּל, וְהָלַךְ, וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן — פְּסוּלִים. כֵּיצַד לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן? לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים. שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן? לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם הַפֶּסַח. שֶׁהַזֶּבַח נִפְסָל בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים: בִּשְׁחִיטָה, וּבְקִבּוּל, וּבְהִלּוּךְ, וּבִזְרִיקָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר בְּהִלּוּךְ. שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בִשְׁחִיטָה, וְשֶׁלֹּא בְקַבָּלָה, וְשֶׁלֹּא בִזְרִיקָה; אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בְהִלּוּךְ — שׁוֹחֵט בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ וְזוֹרֵק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ לַהֲלֹךְ, הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת, וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין צָרִיךְ לַהֲלֹךְ, אֵין הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת.

[If] one slaughtered a pesach-offering and a chatas-offering for a designation other than their own, [or] he received [their blood], or conveyed [it], or threw [it] for a designation other than their own, or for their designation and for a designation other than their own, or for a designation other than their own as well as for their own designation — they are invalid. What is [an example of] ‘‘for their own designation and for a designation other than its own’’? For a pesach designation and a shelamim designation. What is [an example of] ‘‘for a designation other than their own as well as for their own designation’’? For a shelamim designation and for a pesach designation. For a sacrifice can be invalidated during [any of] four things: During slaughter, reception [of the blood], conveying [to the Altar], and throwing [upon the Altar]. R’ Shimon validates in [the case of] conveying. For R’ Shimon used to say: It is impossible [to make an offering] without slaughtering, receiving, or throwing [the blood]; but it is possible without conveying [it] — [because] one can slaughter [the offering] at the side of the Altar and throw [the blood there]. R’ Eliezer says: [If] one walks where he must walk, the intent invalidates, but if [one walks] where he need not walk, the intent does not invalidate.

Zevachim2: 1

כָּל הַזְּבָחִים שֶׁקִּבֵּל דָּמָן זָר, אוֹנֵן, טְבוּל יוֹם, מְחֻסַּר בְּגָדִים, מְחֻסַּר כִּפּוּרִים, שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, עָרֵל, טָמֵא, יוֹשֵׁב, עוֹמֵד עַל גַּבֵּי כֵלִים, עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, עַל גַּבֵּי רַגְלֵי חֲבֵרוֹ — פָּסַל. קִבֵּל בִּשְׂמֹאל, פָּסַל; רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, פָּסוּל. נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ; שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד; נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּן, לְמַעְלָן; וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָן, לְמַטָּן; אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים, בַּחוּץ; וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ, בִּפְנִים — פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.

Any sacrifice whose blood was received by a non-Kohen, [or] an onein, [or] a tevul yom, [or] one who lacks vestments, [or] one who lacks atonement, [or] one whose hands and feet have not been washed, [or] who is uncircumcised, [or] who is tamei, [or by one who is] sitting, [or] standing upon utensils, [or] an animal, [or] his colleague’s feet — it is invalid. [If] one received [the blood] with his left [hand], he invalidates [it]; [but] R’ Shimon validates. [If] it spilled on the floor and he gathered it [up], it is invalid. [If] he applied it on the ramp; [or] not opposite the [Altar’s] base; [or if] he applied that which should be applied to the lower [part] of [the Altar] above; or that which should be applied to the upper [part] below; [or] that which should be applied within [the Sanctuary] on the outside; or that which should be applied on the outside within [the Sanctuary] — it is invalid, but it bears no kares [punishment].

Suggestions