Zevachim 2:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ או מקצת דמו בחוץ להקטיר את אמוריו בחוץ או מקצת אמוריו בחוץ לאכול בשרו בחוץ או כזית מבשרו בחוץ או לאכול כזית מעור האליה בחוץ פסול ואין בו כרת לזרוק דמו למחר או מקצת דמו למחר להקטיר אמוריו למחר או מקצת אמוריו למחר לאכול בשרו למחר או כזית מבשרו למחר או כזית מעור האליה למחר פגול וחייבין עליו כרת

ר' עובדיה מברטנורא

השוחט את הזבח
שלמים או שאר הנאכלים

כזית מעור האליה
הא קמשמע לן דעור האליה לאו כאליה דמי, והוי מחשב לאכול דבר שדרכו לאכול, ולפיכך פסול. דאי כאליה דמי, הוי מחשב לאכול דבר שדרכו להקטיר ולא היה פסול, כדתנן לקמן בסמוך, לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר, פסול

ואינו ענוש כרת
האוכל. ואפילו בחוץ, אינו ענוש כרת

לאכול את בשרו למחר
הא ליכא לאוקמא בשלמים, אלא בתודה וחטאת. דאילו בשלמים, זמנו הוא. אבל לזרוק דמו או להקטיר אמוריו, אפילו בשלמים הוי למחר חוץ לזמנו

פגול וחייבים עליו כרת
האוכלו ואפילו, בזמנו ענוש כרת

----------------------------------
משנה ג

זה הכלל כל השוחט והמקבל והמהלך והזורק לאכול דבר שדרכו לאכול להקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת ובלבד שיקרב המתיר כמצותו

ר' עובדיה מברטנורא

השוחט והמקבל והמהלך והזורק
אם כשהוא עסוק באחת מארבע עבודות הללו חשב על הזבח לאכול ממנו דבר שדרכו לאכול דהיינו הבשר, או להקטיר ממנו דבר שדרכו להקטיר דהיינו אימורים, חוץ למקומו, הבשר אסור באכילה, והאוכלו אינו ענוש כרת. ואם חשב על הזבח לאכלו חוץ לזמנו, הזבח פגול, והאוכלו אפילו בתוך זמנו ענוש כרת, דכתיב אם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו פגול יהיה, ובמחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא באוכל מזבחו ביום השלישי, אמרת, אחר שהוכשר יחזור ויפסל, בתמיה. ועוד, הרי הוא אומר לא יחשב, במחשבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי. ומדקאמר קרא האכל יאכל, דרשינן דבשתי אכילות הכתוב מדבר, אחת אכילת אדם דהיינו הבשר, ואחת אכילת מזבח דהיינו האמורין. ועל שתיהן הוא אומר לא יחשב פגול יהיה

ובלבד שיקרב המתיר
הדם שהוא מתיר

כמצותו
כאילו היה כשר שלא יהא בו פסול אחר. אבל אם יש בו פסול מחשבה אחרת, יצא מידי פגול. כדמפרש ואזיל. דגבי פגול כתיב לא ירצה, כדכתיב גבי כשר, לומר לך כהרצאת כשר כך הרצאת פגול. מה הרצאת כשר לא קרי לה הרצאה אלא בזריקה שהיא סוף ארבע עבודות המתירות, אף פגול אינו קבוע, ולעולם הוא תלוי ועומד עד שיזרק הדם שהוא סוף כל המתירין:

Zevachim2: 2

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לִזְרוֹק דָּמוֹ בַּחוּץ, אוֹ מִקְצָת דָּמוֹ בַּחוּץ; לְהַקְטִיר אֶת אֵמוּרָיו בַּחוּץ, אוֹ מִקְצָת אֵמוּרָיו בַּחוּץ; לֶאֱכוֹל בְּשָׂרוֹ בַּחוּץ, אוֹ כְזַיִת מִבְּשָׂרוֹ בַּחוּץ; אוֹ לֶאֱכוֹל כְזַיִת מֵעוֹר הָאַלְיָה בַּחוּץ — פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. לִזְרוֹק דָּמוֹ לְמָחָר, אוֹ מִקְצָת דָּמוֹ לְמָחָר; לְהַקְטִיר אֵמוּרָיו לְמָחָר, אוֹ מִקְצָת אֵמוּרָיו לְמָחָר; לֶאֱכֹל בְּשָׂרוֹ לְמָחָר, אוֹ כְזַיִת מִבְּשָׂרוֹ לְמָחָר; אוֹ כְזַיִת מֵעוֹר הָאַלְיָה לְמָחָר — פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת

[If] one slaughters a sacrifice to throw its blood outside, or part of its blood outside; to burn its sacrificial parts outside, or part of its sacrificial parts outside; to eat its meat outside, or [to eat] an olive’s volume of its meat outside; or to eat an olive’s volume of the hide of the tail outside — it is invalid, but it bears no kares [punishment]. To throw its blood tomorrow, or part of its blood tomorrow; to burn its sacrificial parts tomorrow, or part of its sacrificial parts tomorrow; to eat its meat tomorrow, or [to eat] an olive’s volume of its meat tomorrow; or [to eat] an olive’s volume of the skin of a sheep’s tail — it is piggul, and one is liable to kares over it.

Zevachim2: 3

זֶה הַכְּלָל: כָּל הַשּׁוֹחֵט, וְהַמְקַבֵּל, וְהַמְהַלֵּךְ, וְהַזּוֹרֵק, לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר — חוּץ לִמְקוֹמוֹ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת; חוּץ לִזְמַנּוֹ, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת; וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.

This is the rule: Anyone who slaughters, receives, conveys, or throws [the blood], [with the intent] to eat something which is meant to be eaten, [or] to burn [upon the Altar] something which is meant to be burnt — [if] outside its place, it is invalid but it bears no kares [punishment]; [if] beyond its time, it is piggul and one is liable to kares over it; provided that the part which makes it permissible is offered as required.

Suggestions