כיצד קרב המתיר כמצותו שחט בשתיקה קבל והלך וזרק חוץ לזמנו או ששחט חוץ לזמנו קבל והלך וזרק בשתיקה או ששחט קבל והלך וזרק חוץ לזמנו זה הוא שקרב המתיר כמצותו כיצד לא קרב המתיר כמצותו שחט חוץ למקומו קבל והלך וזרק חוץ לזמנו או ששחט חוץ לזמנו קבל והלך וזרק חוץ למקומו או ששחט קבל והלך וזרק חוץ למקומו הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן קבל והלך וזרק חוץ לזמנו או ששחט חוץ לזמנו קבל והלך וזרק שלא לשמן או ששחט קבל והלך וזרק שלא לשמן זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו
ר' עובדיה מברטנורא
בשתיקה בלא מחשבה הפוסלת
הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן מוציאן מידי פגול. אבל שאר זבחים אין שלא לשמן מוציאן מידי פיגול, דהא כשרים הן בשלא לשמן
-------------------------------------- משנה ה
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר כזית למחר וכזית בחוץ כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פגול וחייבים עליו כרת ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן פסול ואין בו כרת וחכמים אומרים זה וזה פסול ואין בו כרת לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין
ר' עובדיה מברטנורא
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר היינו הך דאמרן, אלא דרישא איירי בשתי עבודות, ששחט על מנת לאכול כזית בחוץ, וקבל על מנת לאכול כזית למחר. וכאן בעבודה אחת, ששחט על מנת לאכול כזית למחר וכזית בחוץ
ר' יהודה אומר כו אכולה מתניתין פליג. דלית ליה דמחשבת שאר פסולים מוציאה מידי פגול, אא"כ קדם פסולו לפגולו. ובעבודה אחת נמי פליג, דאית ליה תפוס לשון ראשון. ואין הלכה כר' יהודה
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית ושניהן חוץ לזמנו או חוץ למקומו
In what manner is the part which makes it permissible [considered to have been] offered as required? [If] he slaughtered in silence, [but] received [the blood], conveyed, and threw [it, for] beyond its time; or he slaughtered [it, for] beyond its time, [but] received [the blood], conveyed, and threw [it], in silence; or he slaughtered, received [the blood], conveyed, and threw [it, for] beyond its time — this is [a case] in which the part which makes it permissible has been offered as required.
In what manner is the part which makes it permissible not [considered to have been] offered as required? [If] he slaughtered [with intent for] outside its area, [but] received [the blood], conveyed, and threw [it, for] beyond its time; or he slaughtered [with intent for] beyond its time, [but] received [the blood], conveyed, and threw [it, for] outside its area; or he slaughtered, received [the blood], conveyed, [or] threw [it, for] outside its area; [or] a pesach- or chatas-offering which he slaughtered for a designation other than its own, and received [the blood], conveyed, and threw [it, for] beyond its time; or he slaughtered [with intent for] beyond its time, [but] received [the blood], conveyed, and threw [it, for] a designation other than its own; or he slaughtered, received [the blood], conveyed, [or] threw [it, for] a designation other than its own — this is [a case] in which the part which makes it permissible was not offered as required.
[If he intended] to eat an olive’s volume [of the offering] outside and an olive’s volume tomorrow, [or] an olive’s volume tomorrow and an olive’s volume outside, [or if he intended to eat] half an olive’s volume outside [its area] and half an olive’s volume tomorrow, [or] half an olive’s volume tomorrow and half an olive’s volume outside [its area] — it is invalid, but it bears no kares [punishment]. Said R’ Yehudah: This is the rule: If the intent of time preceded the intent of place, [it is] piggul, and one is liable to kares for it; but if the intent of place preceded the intent of time it is invalid, but bears no kares [punishment]. But the Sages say: In either case it is invalid, but bears no kares [punishment].
[If one intended] to eat half an olive’s volume and to burn upon the Altar half an olive’s volume, it is valid — because eating and Altar-burning are not combined.
