Zevachim 3:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר רבי אליעזר פוסל לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית כשר לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין

ר' עובדיה מברטנורא

לאכול דבר שאין דרכו לאכול
חוץ לזמנו או חוץ למקומו

ור' אליעזר פוסל
ואין הלכה כר' אליעזר

--------------------------
משנה ד

השוחט את הזבח לאכול כזית מן העור מן הרוטב מן הקיפה מן האלל מן העצמות מן הגידים מן הטלפים מן הקרנים חוץ לזמנו או חוץ למקומו כשר ואין חייבים עליהם משום פגול ונותר וטמא

ר' עובדיה מברטנורא

קיפה
תבלין ודק דק שבשולי קדרה

אלל
שיורי הבשר הנדבקים בעור בשעת הפשט. פירוש אחר, גיד הצואר שהוא קשה ואינו ראוי לאכילה, שקורין קפיל"ו בלע"ז

הקרנים והטלפים
ואפילו מה שיש בהן קרוב לבשר שכשחותכין אותו יוצא ממנו דם, לא חשיב כבשר

ואין חייבין עליהם משום פיגול
אם היה הזבח פיגול, שחשב על בשרו לאכלו חוץ לזמנו, ואכל מאלו, פטור

וטמא
אם אכל מאחת מאלה בטומאת הגוף מזבח כשר, אינו חייב משום אוכל קדשים בטומאת הגוף

Zevachim3: 3

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, כָּשֵׁר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר — פָּחוֹת מִכְּזַיִת, כָּשֵׁר. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת — כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטַרְפִין.

[If] one slaughters a sacrifice [with the intent] to eat something which is not meant to be eaten, or to burn upon the Altar something which is not meant to be burnt, it is valid. R’ Eliezer invalidates [it]. [If the intent was] to eat something which is meant to be eaten, or to burn upon the Altar something which is meant to be burnt — [but] less than an olive’s volume, it is valid. [If the intent was] to eat half an olive’s volume and to burn upon the Altar half an olive’s volume — it is valid, for eating and Altar-burning are not combined.

Zevachim3: 4

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל כְּזַיִת מִן הָעוֹר, מִן הָרֹטֶב, מִן הַקִּיפָה, מִן הָאָלָל, מִן הָעֲצָמוֹת, מִן הַגִּידִים, מִן הַטְּלָפַיִם, מִן הַקַּרְנַיִם — חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ — כָּשֵׁר; וְאֵין חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל, וְנוֹתָר, וְטָמֵא.

[If] one slaughters a sacrifice [with the intent] to eat an olive’s volume of the hide, the gravy, the sediment, the flayed-off shreds, the bones, the gidim, the hooves, or the horns — beyond its time or outside its place — it is valid; and one is not liable in regard to them for piggul, nossar, and tamei.

Suggestions