משנה ה

השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא בחוץ לא פיגל המולק תורין בפנים לאכול ביציהם בחוץ לא פיגל חלב המוקדשין וביצי תורין אין חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא

ר' עובדיה מברטנורא

השוחט את המוקדשין כל היכא דנקט האי לישנא מיירי בנקבות לאכול שליל שבמעיה

או שליא העור החופה את הולד. אין מחשבה זו פוסלת את הזבח. דשליל ושליא לאו גופא דזיבחא הוא

לא פיגל הכי קאמר, השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא חוץ למקומו, לא פסל. ואם חשב לאכול מהן חוץ לזמנו, לא פיגל

חלב המוקדשין וביצי תורין אין חייבין עליהן משום פיגול אם פגל בזבח ואכל מחלב שבדדיה, לא מחייב עליה משום פגול, דלאו גופא דזיבחא הוא

------------------------------- משנה ו

שחטו על מנת להניח דמו או את אמוריו למחר או להוציאן לחוץ רבי יהודה פוסל וחכמים מכשירין שחטו על מנת ליתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד ליתן את הנתנין למטה למעלה ואת הנתנין למעלה למטה את הנתנין בפנים בחוץ ואת הנתנין בחוץ בפנים שיאכלוהו טמאים שיקריבוהו טמאים שיאכלוהו ערלים שיקריבוהו ערלים לשבר עצמות הפסח ולאכול ממנו נא לערב דמו בדם פסולין כשר שאין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו והפסח והחטאת שלא לשמן

ר' עובדיה מברטנורא

להניח את דמו או את אמוריו למחר לא שיקטירם למחר, דהאי מחשבת חוץ לזמנו היא ופגול גמור הוי. אלא על מנת שיניח הכל למחר ולא יקטירם

ר' יהודה פוסל הואיל ומיפסל בהוצאה ובהנוח, מיפסל נמי במחשבת הוצאה והנוח. וכשם שאם הניחן למחר פסול, דדם נפסל בשקיעת החמה, כך אם חשב עליהן להניחם למחר, פסל

וחכמים מכשירין הואיל ולא חשב לא להקטיר ולא לזרוק ולא לאכול חוץ לזמנו, וכן לא חשב לא להקטיר ולא לזרוק ולא לאכול חוץ למקומו, אע"פ שחשב להניח למחר או להוציא חוץ למקומו, לא פסל. והלכה כחכמים. והא דלא פסל ר' יהודה במחשב בדמים הנתנין למטה לתת אותם למעלה הואיל ואם עשה כן פסל, משום דסבירא ליה לר' יהודה שהחושב לזרוק הדם על המזבח אפילו שלא במקומו כאילו חשב לזרקו במקומו, ובלבד שלא יחשוב לזרוק חוץ לעזרה