Zevachim 4:1-2 - Mishna Yomit

פרק ד

משנה א

בית שמאי אומרים כל הנתנין על מזבח החיצון שאם נתנן מתנה אחת כפר ובחטאת שתי מתנות ובית הלל אומרים אף חטאת שנתנה מתנה אחת כפר לפיכך אם נתן את הראשונה כתיקנה ואת השנייה חוץ לזמנה כפר נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השנייה חוץ למקומה פיגול וחייבין עליו כרת

ר' עובדיה מברטנורא

בית שמאי אומרים כל הנתנין על מזבח החיצון
יש מהן שטעונין ארבע מתנות. ויש מהן שטעונין שתים שהם ארבע. ויש שטעונים מתנה אחת, כדתנן באידך פרקין. והשתא קאמר דכולן שלא נתן אלא מתנה אחת בדיעבד כפר, דכתיב ודם זבחיך ישפך, שפיכה אחת משמע, מדלא כתיב סביב דמשמע שתי מתנות שהן ארבע

ובחטאת שתי מתנות
שלש פרשיות נאמרו בחטאות החיצונות בויקרא, אחת בשעיר נשיא, ושתים בחטאות יחיד, אחת בכבשה ואחת בשעירה. בשתים כתיב על קרנת חסר, והאחת מלא. ובית שמאי יש להן יש אם למקרא, הרי כאן ששה, ואין במזבח אלא ארבע, והשתים יתירות לא נאמרו אלא ששנאן הכתוב לעכב. ובית הלל סברי אהני מקרא דמשמע שש, ואהני מסורת דמשמע, ארבע הילכך טפי חדא אמסורת ובצר חדא ממקרא והוו להו חמש, ארבע למצוה וחד לעכב, ואם נתן מתנה אחת כפר

לפיכך
חטאת וכל הזבחים לבית הלל, ולבית שמאי שאר הזבחים חוץ מחטאת, נתן את הראשונה כתקנה ואת השניה במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנה, כיפר, וכשר הקרבן ליקרב ע"י מתנה ראשונה, דאין השניה מתרת הבשר, שהרי הותר ע"י מתנה ראשונה, הלכך אינה מפגלת

נתן את הראשונה חוץ לזמנה כו' פיגול וחייבין עליו כרת
שאין מחשבת חוץ למקומו דשניה מוציאתו מידי פגול, שהרי הוקבע בראשונה שקרבו כל מתיריו

---------------------------------
משנה ב

כל הנתנין על מזבח הפנימי שאם חסר אחת מן המתנות לא כפר לפיכך אם נתן כולן כתקנן ואחת שלא כתקנה פסול ואין בו כרת

ר' עובדיה מברטנורא

אם חסר אחת מכל המתנות לא כפר
דבפר העלם דבר כתיב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו, ומקרא שאין צריך הוא, שהרי כל עבודותיו נתפרשו בו, אלא לכפול באזהרת הזאות שבו הוא דאתא. והכי משמע, ועשה לו כאשר כתבתי לך עשיותיו, ושנה עליהם לעכב שאם חסר אחת מן המתנות לא כפר

לפיכך אם נתנן כולן כתקנן
הואיל וכולן מתירות, אין זו מתרת בלא זו ואין זו מפגלת בלא זו

ואחת שלא כתקנה
במחשבת חוץ לזמנו

פסול
שלא הותר בראשונות

ואין בו כרת
שאין מפגלים בחצי מתיר

Zevachim4: 1

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כָּל הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁאִם נְתָנָן מַתָּנָה אַחַת, כִּפֵּר; וּבַחַטָּאת, שְׁתֵּי מַתָּנוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף חַטָּאת שֶׁנְּתָנָהּ מַתָּנָה אַחַת, כִּפֵּר. לְפִיכָךְ אִם נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה כְתִקְנָהּ, וְאֶת הַשְּׁנִיָּה חוּץ לִזְמַנָּהּ — כִּפֵּר. נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה חוּץ לִזְמַנָּהּ, וְאֶת הַשְּׁנִיָּה חוּץ לְמְקוֹמָהּ — פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.

Beis Shammai say: All [offerings] whose [blood] is applied to the outer Altar, if he made [just] one application, he has effected atonement; but with the chatas-offering, two applications. But Beis Hillel say: Even [with] the chatas-offering, if he made [just] one application, he has effected atonement. Therefore, if one applied the first one properly, and the second one [with an intent for] beyond its time — he has effected atonement. [If] he applied the first one [with intent for] beyond its time, and the second one [with intent for] outside its area — it is piggul, and one is liable to kares for it.

Zevachim4: 2

כָּל הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, שֶׁאִם חִסַּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת, לֹא כִפֵּר. לְפִיכָךְ, אִם נָתַן כֻּלָּן כְּתִקְנָן וְאַחַת שְׁלֹּא כְתִקְנָהּ, פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.

All [offerings] whose [blood] is applied to the inner Altar, if he omitted any of the applications, he has not effected atonement. Therefore, if he applied all of them properly and one improperly, it is invalid, but it bears no kares [punishment].

Suggestions