משנה ג
אלו דברים שאין חייבין עליהם משום פגול הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים והדם והנסכים הבאים בפני עצמן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף הבאים עם הבהמה לוג שמן של מצורע רבי שמעון אומר אין חייבין עליו משום פגול ורבי מאיר אומר חייבין עליו משום פגול שדם האשם מתירו וכל שיש לו מתירים בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פגול
ר' עובדיה מברטנורא
אלו דברים שאין חייבים עליהם כרת באכילתן משום פגול
הקומץ אם קמץ על מנת לאכול שירים למחר, ונתפגלה המנחה שאינה נאכלת אלא ליום ולילה, אין האוכל את הקומץ בכרת, שאין פגול חל אלא על דבר שיש לו מתירין אחרים. דפגול משלמים ילפינן ליה דכתיב ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו', מה שלמים מיוחדים שיש להם מתירין בין לאדם בין למזבח, שהדם מתיר להקטיר האמורין למזבח, והאמורין מתירין הבשר לאדם, וחייבין עליהם משום פגול, אף כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פגול, לאפוקי כל הנך דחשיב במתניתין, שאין להם מתירין אלא הן עצמן מתירין לאחרים, שהאוכל מהן אינו חייב משום פגול
והלבונה אין אחר מתירה. אלא היא מתרת את המנחה, כמו הקומץ
מנחת נדבת כהנים כולה כליל ואינה נקמצת. הלכך אין אחר מתירה
מנחת כהן משיח דהיינו חביתי כהן גדול שהיא קריבה בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב
ומנחת נסכים לא גרסינן דהא מפליג פליגי בה. ויש חילוק בין באה עם הזבח לבאה בפני עצמה
והדם הוא המתיר
והנסכים הבאים בפני עצמן כגון שהתנדב מנחת נסכים בלא זבח, כדאמרינן במנחות, מתנדב אדם מנחת נסכים בפני עצמה. אי נמי, הביאה בשביל הזבח אלא שהביא זבחו היום ונסכיו למחר, דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפילו למחר. אבל אם הביאן עם זבחו ופגל בזבח, נתפגלו הנסכים
וחכמים אומרים אף הבאים עם הבהמה דכיון דיכול להקריב נסכים למחר, נמצא שאין הזבח מתירן ליקרב, אלא הן מתירין את עצמן. והלכה כחכמים
לוג שמן של מצורע שייריו נאכלין
אין חייבין עליו משום פגול אם פיגל באשם לא נפגל הלוג. ואע"פ שהלוג תלוי באשם, דכתיב על דם האשם, דאם לא נתן מדם האשם תחלה אין נתינת השמן כלום, אפילו הכי כיון דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים, נמצא שאין האשם מתירו. וכיון דאין לו מתירים, אין חייבין עליו משום פגול
ור"מ אומר לוג הבא עם האשם בו ביום, חייבין עליו משום פגול אם פגל באשם. ואין הלכה כר"מ
בין לאדם בין למזבח או לזה או לזה
----------------------------------- משנה ד
העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים עולת העוף דמה מתיר את בשרה למזבח חטאת העוף דמה מתיר את בשרה לכהנים פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים דמן מתיר את אימוריהן ליקרב רבי שמעון אומר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פגול
ר' עובדיה מברטנורא
העולה דמה מתיר את בשרה למזבח דכתיב וזרקו את הדם, והדר וערכו
ואת עורה לכהנים דכתיב עור העולה אשר הקריב, אין לו אלא לאחר זריקה
חטאת העוף שהיא נאכלת לכהנים. נפקא לן מדכתיב לכל חטאתם, לרבות חטאת העוף דלא תימא נבילה היא
פרים הנשרפים פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ופר יום הכיפורים
ושעירים הנשרפים שעיר של יום הכיפורים, ושעירי עבודה זרה. שכל אלו דמן טעון הזיה לפנים, ואימוריהן קרבין על מזבח העולה ושאר הבשר נשרף בבית הדשן. והואיל ודמן מתיר את אימוריהן ליקרב, אם פגל בהן ואכל את אימוריהן חייב עליהן משום פגול
כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים דפגול, בשלמים הוא דכתיב, מה שלמים מיוחדים שמתן דמן על מזבח החיצון, אף כל שדמן נתון על מזבח החיצון. לאפוקי פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שדמן טעון הזיה ומתן דמים בפנים. ואין הלכה כר"ש