מסכת מידות פרק א


משנה א


בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד והלוים בעשרים ואחד מקום חמשה על חמשה שערי הר הבית ארבעה על ארבע פנותיו מתוכו חמשה על חמשה שערי העזרה ארבע על ארבע פנותיה מבחוץ ואחד בלשכת הקרבן ואחד בלשכת הפרוכת ואחד לאחורי בית הכפורת


ר' עובדיה מברטנורא


בשלשה מקומות הכהנים שומרים
לא מפני פחד לסטים וגנבים, אלא שכבוד וגדולה הוא לבית שלא יהא בלא שומרים, ושמירה זו מצותה כל הלילה. והני שלשה מקומות שהכהנים שומרים, כנגד מה שכתוב בתורה והחונים לפני המשכן קדמה וגו' שומרים משמרת למשמרת, רמז לשלשה משמרות בשלשה מקומות. וכשם שבמשכן היו אהרן ושני בניו שומרים בשלשה מקומות, אף בבית עולמים כן


בית אבטינס ובית הניצוץ
שתי עליות היו בנויות בצד שערי העזרה. ובית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוול"ט בלע"ז, עשויה בארץ, כך מפורש בריש מסכת תמיד


והלוים בעשרים ואחד מקום
שבכ"ד מקומות היו צריכים לשמור המקדש. כדכתיב בדברי הימים למזרח הלוים ששה, לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה, ולאסופים שנים שנים, לפרבר למערב ארבעה למסלה, שנים לפרבר, הרי כאן כ"ד משמרות, שלשה מהן היו לכהנים כדאמרן ברישא, ועשרים ואחד ללוים. ואע"ג דקרא לא אמר אלא לוים, כהנים נמי קרויין לוים, דכתיב והכהנים הלוים בני צדוק


חמשה
שומרים, על חמשה שערי הר הבית


וארבעה
שומרים אחרים על ארבע פנותיו


מתוכו
מבפנים לחומת הר הבית


על חמשה שערי עזרה
האי תנא סבר חמשה שערים בלבד היו לעזרה. ואפילו לדברי האומר לקמן שבעה שערים היו, מודה שלא היה משמר אלא על חמשה


על ארבע פנותיה מבחוץ
לפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ולא היה אפשר לשומר לשמור בעמידה כל הלילה, לפיכך היו השומרים בפנות העזרה וכן השומרים בשערי העזרה שומרים מבחוץ כדי שיהיו מותרין בישיבה, ואסמכוה אקרא, דכתיב שנים לפרבר, כלפי בר, כלומר חוץ לחומת העזרה


--------------------------------
משנה ב


איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקין לפניו וכל משמר שאינו עומד אומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו והם אומרים מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים שישן לו על משמרו רבי אליעזר בן יעקב אומר פעם אחת מצאו את אחי אמא ישן ושרפו את כסותו


ר' עובדיה מברטנורא


איש הר הבית
ממונה על כל השומרים


Middos1: 1
בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: בְּבֵית אַבְטִינָס, וּבְבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד. וְהַלְוִיִּם בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד מָקוֹם: חֲמִשָּׁה, עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי הַר הַבַּיִת; אַרְבָּעָה, עַל אַרְבַּע פִּנּוֹתָיו, מִתּוֹכוֹ; חֲמִשָּׁה, עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה; אַרְבַּע, עַל אַרְבַּע פִּנּוֹתֶיהָ, מִבַּחוּץ; וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַקָּרְבָּן; וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַפָּרֹכֶת; וְאֶחָד לַאֲחוֹרֵי בֵית הַכַּפֹּרֶת.
The Kohanim would stand guard in three places in the Holy Temple: in the Chamber of Avtinas, and in the Chamber of the Ray, and in the Hall of the Fire. And the Leviim [would stand guard] in twenty-one places: five [Leviim] at the five gateways of the Temple Mount; four [Leviim] at the four corners of [the Temple Mount walls], on its inside; five [Leviim] at [the] five gateways of the Temple Courtyard; four [Leviim] at its four corners, on the outside; and one [Levi] in the Chamber of the Offering; and one [Levi] in the Chamber of the Curtain; and one [Levi] behind the Chamber of the Ark-cover.
Middos1: 2
אִישׁ הַר הַבַּיִת הָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר, וַאֲבוּקוֹת דּוֹלְקִין לְפָנָיו. וְכָל מִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד, אוֹמֵר לוֹ אִישׁ הַר הַבַּיִת: ”שָׁלוֹם עָלֶיךָ!” נִכָּר שֶׁהוּא יָשֵׁן, חוֹבְטוֹ בְמַקְלוֹ, וּרְשׁוּת הָיָה לוֹ לִשְׂרֹף אֶת כְּסוּתוֹ. וְהֵם אוֹמְרִים: ”מַה קוֹל בָּעֲזָרָה? קוֹל בֶּן לֵוִי לוֹקֶה וּבְגָדָיו נִשְׂרָפִים, שֶׁיָּשַׁן לוֹ עַל מִשְׁמָרוֹ.” רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: פַּעַם אַחַת מָצְאוּ אֶת אֲחִי אִמָּא יָשֵׁן, וְשָׂרְפוּ אֶת כְּסוּתוֹ.
The Officer of the Temple Mount would make the rounds to each and every guard, and torches were lit before him. And any guard who did not stand, the Officer of the Temple Mount would say to him, “Peace unto you!” [If] it was apparent that he was sleeping, [the Officer] would strike him with his staff, and he also had permission to burn his garment. And they would say, “What is that noise in the Courtyard? [It must be] the sound of a Levi being beaten and his clothing being burned, because he fell asleep on his watch.” R’ Eliezer ben Yaakov says: One time they found my mother’s brother sleeping [on his watch] and they burned his garment.