משנה ה
כל הטעון ביאת מים מד"ס מטמא את הקדש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי ר"מ וחכמים אוסרים במעשר לאחר ביאתו מותר בכולן ואם בא אל המקדש בין לפני ביאתו ובין לאחר ביאתו פטור
ר' עובדיה מברטנורא
כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כגון אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין, והידים, והכלים, שנטמאו במשקין וכיוצא בהן
וחכמים אוסרים במעשר והלכה כחכמים
לאחר ביאתו לאחר שטבל, מיד הותר בכולן ואינו צריך הערב שמש
ואם בא אל המקדש פטור דלא אסרה תורה ביאת המקדש אלא על מי שנטמא באב הטומאה דאורייתא, כדכתיב בטומאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שרץ טמא
------------------------------ משנה ו
כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא האזוב המוכשר והמים שאינן מקודשים וכלי ריקם הטהור לחטאת במגע ובמשא דברי רבי מאיר וחכ"א במגע אבל לא במשא
ר' עובדיה מברטנורא
מטמא את מי חטאת ואפילו לאחר שטבל, אם לא טבל לשם חטאת כאילו לא טבל, דתנן בפרק אין דורשין טבל לקודש והוחזק לקודש אסור בחטאת. אבל משטבל לשם חטאת, אפילו טבול יום דאורייתא שפסול לתרומה ולקודש, כשר לחטאת, דטבול יום כשר בפרה
ומזה מי חטאת במגע ובמשא ובהא כולי עלמא לא פליגי. אבל באזוב המוכשר לקבל טומאה, ומשום דאוכל הוא צריך הכשר שיבוא עליו מים, וכן במים שאינן מקודשים ועומדים לקודש, וכלי ריקם הטהור ועומד כדי להניח בו אפר חטאת, בהא פליגי ר"מ וחכמים. והלכה כחכמים