Parah 11:5-6 - Mishna Yomit

משנה ה

כל הטעון ביאת מים מד"ס מטמא את הקדש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי ר"מ וחכמים אוסרים במעשר לאחר ביאתו מותר בכולן ואם בא אל המקדש בין לפני ביאתו ובין לאחר ביאתו פטור

ר' עובדיה מברטנורא

כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים
כגון אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין, והידים, והכלים, שנטמאו במשקין וכיוצא בהן

וחכמים אוסרים במעשר
והלכה כחכמים

לאחר ביאתו
לאחר שטבל, מיד הותר בכולן ואינו צריך הערב שמש

ואם בא אל המקדש פטור
דלא אסרה תורה ביאת המקדש אלא על מי שנטמא באב הטומאה דאורייתא, כדכתיב בטומאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שרץ טמא

------------------------------
משנה ו

כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא האזוב המוכשר והמים שאינן מקודשים וכלי ריקם הטהור לחטאת במגע ובמשא דברי רבי מאיר וחכ"א במגע אבל לא במשא

ר' עובדיה מברטנורא

מטמא את מי חטאת
ואפילו לאחר שטבל, אם לא טבל לשם חטאת כאילו לא טבל, דתנן בפרק אין דורשין טבל לקודש והוחזק לקודש אסור בחטאת. אבל משטבל לשם חטאת, אפילו טבול יום דאורייתא שפסול לתרומה ולקודש, כשר לחטאת, דטבול יום כשר בפרה

ומזה מי חטאת במגע ובמשא
ובהא כולי עלמא לא פליגי. אבל באזוב המוכשר לקבל טומאה, ומשום דאוכל הוא צריך הכשר שיבוא עליו מים, וכן במים שאינן מקודשים ועומדים לקודש, וכלי ריקם הטהור ועומד כדי להניח בו אפר חטאת, בהא פליגי ר"מ וחכמים. והלכה כחכמים

Parah11: 5

כָּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וּמֻתָּר בְּחֻלִּין וּבְמַעֲשֵׂר. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; וַחֲכָמִים אוֹסְרִים בְּמַעֲשֵׂר. לְאַחַר בִּיאָתוֹ, מֻתָּר בְּכֻלָּן. וְאִם בָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ, בֵּין לִפְנֵי בִיאָתוֹ וּבֵין לְאַחַר בִּיאָתוֹ, פָּטוּר.

Whatever requires immersion in water under Rabbinical law renders tamei sacrificial food and disqualifies terumah, but is permitted with regard to chullin and [second] tithe. [These are] the words of R’ Meir; but the Sages forbid in regard to [sec-ond] tithe. After his immersion, he is permitted with regard to all of them. And if he comes into the Temple, whether before his immersion or after his immersion, he is exempt.

Parah11: 6

כָּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם, בֵּין מִדִּבְרֵי תוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מְטַמֵּא אֶת מֵי חַטָּאת וְאֶת אֵפֶר חַטָּאת וְאֶת הַמַּזֶּה מֵי חַטָּאת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא; הָאֵזוֹב הַמֻּכְשָׁר וְהַמַּיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁים וּכְלִי רֵיקָם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּמַגָּע, אֲבָל לֹא בְמַשָּׂא.

Whatever needs immersion in water, whether under Biblical law or under Rabbinic law, renders tamei mei chatas, ashes [of the parah adumah], and [a person who is fit to] sprinkle mei chatas through contact or carrying; an eizov on which hechsher was effected, water that has not been sanctified, and an empty vessel that is tahor for mei chatas [are also rendered tamei] through contact or carrying. [These are] the words of R’ Meir; but the Sages say: Through contact, but not through carrying.

Suggestions