משנה ג
נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת העוף הטהור בכפרים צריכין מחשבה ואינן צריכין הכשר נבלת בהמה טהורה בכ"מ ונבלת העוף הטהור והחלב בשווקים אינן צריכין מחשבה ולא הכשר רש"א אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר
ר' עובדיה מברטנורא
נבלת בהמה טמאה בכל מקום
בין בכפרים בין בשווקים
צריכין מחשבה
דסתמייהו לאו לאכילה
ואין צריכין הכשר
לא הכשר מים ולא הכשר שרץ, שאין צריך ליגע בהן דבר טמא לטמאן, שסופן לטמא מעצמן טומאה חמורה. ואם תאמר, בשלמא נבלת עוף טהור דאינה מטמאה אלא בבית הבליעה, ניחא דצריכה מחשבה לטמא טומאה קלה. אלא נבלת בהמה דמטמאה במגע ובמשא, מחשבה למה לי, לטומאה קלה, היא גופה טמאה היא. הא מלתא משני בגמרא פרק דם שחיטה, כגון דאיכא פחות מכזית נבילה, וצירפה לפחות מכביצה אוכלים, דבין האי והאי הוי כביצה, דלהכי צריך מחשבה, ומכל מקום חשיב סופו לטמא טומאה חמורה ואינה צריכה הכשר, הואיל והיה אפשר לצרפה לכזית
בשווקים
שיש רוב עם הבאים לשוק, איכא טובא דאכלי נבלת עוף טהור, ואכלי חלבים
אינן צריכין לא מחשבה
דלאכילה הן עומדים
ולא הכשר
דנבלת עוף טהור סופה לטמא טומאה חמורה, דמטמא בגדים בבית הבליעה, וחלב מיירי בחלב טמאה, דמטמאה החלב כבשר, כדלקמן בפרקין, הלכך אינן צריכין הכשר
רבי שמעון אומר אף הגמל וכו
אינן צריכין מחשבה בשווקים, דאיכא רוב עם ואכלי להו. ודלא כתנא קמא דאמר נבלת בהמה טמאה בכל מקום ולא מפיק להני. ואין הלכה כר' שמעון
---------------------------------------
משנה ד
השבת משנתן טעמו בקדרה אין בו משום תרומה ואינו מטמא טומאת אוכלים לולבי זרדים ושל עדל ועלי הלוף השוטה אינן מיטמאין טומאת אוכלים עד שימתוקו רש"א אף של פקועות כיוצא בהם
ר' עובדיה מברטנורא
השבת
מין ירק הוא, וכן שמו בערבי. ובלע"ז אניט"ו
משנתן טעמו בקדירה
אם היה שבת של תרומה, משנתן טעם בקדירה והוציאו ממנה, לא מתחייב עלה זר האוכלו, דעץ בעלמא הוא
ואינו מטמא טומאת אוכלים
דכיון שנתבשל, כלה כוחו וטעמו ונשאר כעץ בעלמא, ותו לא חשוב אוכל
לולבי זרדים
ענפים רכים היוצאים בעת שמלבלבים האילנות, וכובשים אותן ביין או בחומץ או במים ומלח, ואוכלים אותן
והעדל
מין ירק דומה לצנון
ועלי לוף
ממין הבצלים. ויש ממנו מין שקורין לו לוף שוטה
עד שימתוקו
דלא חשיבי אוכל אלא לאחר שכובשים אותן ויוצא מהן מרירותן
פקועות
כעין אבטיחים קטנים, והן מרים. ורבותי פירשו, דלעת מדברית. ואין הלכה כר' שמעון