משנה ה
המחתך לבשל אע"פ שלא מירק אינו חבור לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן חבור התחיל לפרק אוכל שהתחיל בו אינו חבור האגוזים שאמנן הבצלים שחמרן הרי אלו חבור התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים אינו חבור האגוזים והשקדים חבור עד שירסס
ר' עובדיה מברטנורא
המחתך לבשל
כגון מחתך דלועים או בצלים או בשר כדי לבשל בקדירה
שלא מירק
שלא גמר החתיכה. כמו ומירק אחר שחיטה על ידו במסכת יומא
אינו חיבור
אע"פ שעדיין החתיכות מעורות במקצת
לכבוש
שכובשים ביין ובחומץ כדי להתקיים
ולשלוק
שליקה טפי מבישול, ובהני ניחא ליה בחיבורן, הלכך כל זמן שלא מירק הוי חיבור. אבל לבשל לא הוי חיבור, דיודע הוא שהבשול יפרידם ויחלקם זו מזו
התחיל לפרק
ולהפריד לגמרי אחד מהן, לא אמרינן כיון דגלי דעתיה באחד שרוצה להפרידן, כולהו נמי כאילו מפורדים זו מזו ולא הוי חיבור, אלא אוכל שפירק בלבד לא הוי חיבור, ומה שלא פירק הוי חיבור
האגוזים שאמנן
שגדלן וחיברן זו בזו. לשון ויהי אומן את הדסה
שחמרן
לשון ויצברו אותם חמרים חמרים מדרך הרוצים לאצור אגוזים או בצלים, שחותכין אותן וקושרים אותן בחבל או במשיחה ומחברין אותן זו עם זו ותולין אותן כדי שיתקיימו
לפקל
כמו לקלף. ודוגמתו שנינו פרק ד' דמעשרות משנה ו', הבצלים משיפקל
האגוזים והשקדים
השתא מיירי במפצע האגוזים והשקדים. שהקליפה של אגוזים ושל שקדים חשיבא שומר, ואע"פ שפצען, כל זמן שהיא מחוברת באוכל חשיבא שומר
עד שירסס
לשון והכה את הבית הגדול רסיסים כלומר עד שתהיה הקליפה רצוצה ופתותה לחלקים דקים
------------------------------------
משנה ו
ביצה מגולגלת עד שיגוס ושלוקה עד שירסס עצם שיש בו מוח חבור עד שירסס הרמון שפרדו חבור עד שיקיש עליו בקנה כיוצא בו שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור עד שיתחיל להתיר
ר' עובדיה מברטנורא
ביצה מגולגלת
צלויה קצת, עד שהיא מעורבת וראויה לגמע
עד שיגוז
הקליפה חשיבא שומר ומצטרפת, עד שיחתוך ממנו מעט, ואז לא חשיבא יותר שומר, שהביצה שותתת ויורדת דרך אותו שבר וחתך
ושלוקה
אבל אם נשלקה הביצה, שהיא קשה ועומדת בתוך הקליפה ואפילו שנשברה, לעולם חשיבא הקליפה שומר, עד שתהא מרוצצת
וכן עצם שיש בו מוח
חשיב העצם שומר למוח, ואע"פ שנשבר העצם, עד שיהיה מרוצץ
הרמון שפירדו
שחתך הרמון לשנים ועדיין הגרגרים מחוברין בקליפה, הויא קליפה חיבור, עד שיקיש בקנה ויתנענעו הגרגרים שבו
שלל הכובסים
דרך הכובסים לשלול הבגדים הקטן עם הגדול כדי שלא יאבד, וסופו להפרידן
והבגד שהוא תפור בכלאים
שתי חתיכות של בגד צמר שתפרן בחוטין של פשתן, דודאי סופו להפרידן זו מזו, משום איסור כלאים
חיבור לטומאה
ואם נטמא האחד נטמא חברו, עד שיתחיל להתיר, ואע"פ שלא גמר להתיר, דמעשה מוציא מידי מעשה