Yadayim 4:1-2 - Mishna Yomit

פרק ד

משנה א

בו ביום נמנו וגמרו על עריבת הרגלים שהוא משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה שהיא טמאה מדרס שר"ע אומר עריבת הרגלים כשמה

ר' עובדיה מברטנורא

בו ביום

אפירקין דלעיל קאי אמלתיה דר' שמעון בן עזאי, דמיירי ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה. וכל מקום שנאמר במשנה בו ביום, על אותו היום נאמר

נמנו

עמדו למנין, לדעת מנין המטמאים ומנין המטהרים, וגמרו הדין על פי הרוב

עריבת הרגלים

עריבה עשויה לרחיצת הרגלים

שנסדקה

סמוך לשוליה, ואינה מחזקת מים כדי רחיצת רגלו אחת

טמאה מדרס

דעריבה קודם שנסדקה נמי היו רגילים לישב בה, והיתה משמשת ישיבה עם מלאכתה

שר' עקיבא

היה חולק ואומר עריבת הרגלים כשמה, כלומר כשמה כן היא, שאין שם מדרס עליה. ואין הלכה כר' עקיבא

-------------------------------------

משנה ב

בו ביום אמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן רא"א אף האשם הפסח בזמנו והחטאת והאשם בכל זמן אר"ש בן עזאי מקובלני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את ר"א בן עזריה בישיבה שכל הזבחים הנאכלין שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת לא הוסיף בן עזאי אלא העולה ולא הודו לו חכמים

ר' עובדיה מברטנורא

כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים

משנה זו מתחילת מסכת זבחים היא שנויה, ושם פירשנוה

Yadayim4: 1

בּוֹ בַיּוֹם נִמְנוּ וְגָמְרוּ עַל עֲרֵבַת הָרַגְלַיִם שֶׁהִיא מִשְּׁנֵי לֻגִּין וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּסְדְּקָה, שֶׁהִיא טְמֵאָה מִדְרָס. שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עֲרֵבַת הָרַגְלַיִם כִּשְׁמָהּ.

On that day they were counted and they resolved, regarding a footbath that [measures] between two lugin and nine kabin that cracked, that it is susceptible to tumas midras. For R’ Akiva says: [It is considered] a footbath as [is] its name.

Yadayim4: 2

בּוֹ בַיּוֹם אָמְרוּ: כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן — כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה, חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת. הַפֶּסַח — בִּזְמַנּוֹ, וְהַחַטָּאת — בְּכָל זְמַן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הָאָשָׁם. הַפֶּסַח — בִּזְמַנּוֹ, וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם — בְּכָל זְמַן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי: מְקֻבְּלַנִּי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן בְּיוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְשִׁיבָה, שֶׁכָּל הַזְּבָחִים הַנֶּאֱכָלִין שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן — כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה, חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת. לֹא הוֹסִיף בֶּן עַזַּאי אֶלָּא הָעוֹלָה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.

On that day they said: All sacrificial offerings that were slaughtered for a designation other than their own are valid, but they are not credited to the owner as fulfillment of [his] obligation, except for the pesach- and chatas-offerings. The pesach-offering in its [proper] time, and the chatas-offering at all times. R’ Eliezer says: Also the asham-offering. The pesach-offering in its [proper] time, and the chatas- and asham-offerings at all times. R’ Shimon ben Azai said: I have a tradition received from the seventy-two elders, on the day that they appointed R’ Elazar ben Azariah as [head of] the Yeshivah, that all sacrifices that are eaten that were slaughtered for a designation other than their own are valid, but they are not credited to the owner as fulfillment of [his] obligation, except for the pesach- and chatas-offerings. Ben Azai added only the olah-offering, but the Sages did not concur with him.

Suggestions