משנה ו

כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית לבדק הבית ולא למזבח לא למזבח ולא לבדק הבית מועלין בו כיצד הקדיש בור מלא מים אשפה מלאה זבל שובך מלא יונים אילן מלא פירות שדה מלאה עשבים מועלין בהם ובמה שבתוכן אבל אם הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים אשפה ואחר כך נתמלאה זבל שובך ואחר כך נתמלא יונים אילן ואחר כך נתמלא פירות שדה ואחר כך נתמלאה עשבים מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר המקדיש שדה ואילן מועלין בהם ובגדוליהם מפני שהן גדולי הקדש ולד מעושרת לא יינק מן המעושרת ואחרים מתנדבים כן ולד מוקדשין לא יינק מן המוקדשין ואחרים מתנדבים כן הפועלים לא יאכלו מגרוגרות של הקדש וכן פרה לא תאכל מכרשיני הקדש

ר' עובדיה מברטנורא

כל הראוי למזבח

שגופן ראוי קאמר

בור מלא מים

גופן ראוי לבדק הבית לבנין, ואין גופן ראוי למזבח. שאין ראויין לניסוך המים אלא מים חיים, ולא היו מנסכים מים במקדש אלא ממי השילוח

אשפה מלאה זבל

אין גופה ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית אלא לדמים

שובך מלא יונים

ראוי למזבח ולא לבדק הבית

אילן מלא פירות

ראוי למקדש לביכורים ולא לבדק הבית

שדה מלאה עשבים

אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית

ואין מועליו במה שבתוכן

דאין מועלים במה שהשביח לאחר שהוקדש

ולד מעושרת

אם יצאה נקבה עשירית תחת השבט, והיה לה בן קודם לכן, לא יינק שוב ממנה, שבנה חולין הוא והיא מעשר, ונמצא נהנה מחלב מוקדשים, שמעשר בהמה קודש הוא

ואחרים מתנדבים כן

כלומר, זו שהעבירה תחת השבט סתם, לא יינק ממנה, אבל אחרים שהתנדבו קודם לכן, רשאים להתנות קודם שתתעשר שאם תצא נקבה בעשירי יהא חלבה חולין כדי שיינק בנה ממנה בהיתר, וכן נמי בולד מוקדשים לא היו מקדישים חלב אמן. כך פירשו רבותי, ומגומגם הוא. ורמב"ם פירש, ואחרים מתנדבים, שמי שלבו נודבו היה מתנדב חלב להניק בן המעושרת ובן המוקדשים, לפי שאסור לבן לינק מהן, דשויוה רבנן כגיזה ועבודה דאסורים בקדשים, הלכך אין להן תקנה אלא שאחרים יתנדבו חלב להניקן, כיון שנאסרו לינק מחלב אמן. וישר הוא

לא יאכלו מגרוגרות של הקדש

ואפילו התנו שיעשו מלאכה במזונותיהן אין אוכלים מגרוגרות של הקדש, אלא הגזבר נותן להם דמי מזונות משל הקדש והם קונים מן השוק

וכן פרה

שדשה בכרשיני הקדש, חוסם פיה שלא תאכל משל הקדש, דכתיב לא תחסום שור בדישו, בדיש שראוי לו לא תחסום, אבל אתה חוסם בדיש של הקדש שאינו ראוי לו, שהרי הוא אסור לאכול בהקדש

————————————-

משנה ז

שרשי אילן של הדיוט באין בשל הקדש ושל הקדש באין בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין המעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש לא נהנין ולא מועלין יצא חוץ לשדה נהנין ממנו המים שבכד של זהב לא נהנין ולא מועלין נתנו בצלוחית מועלין בהם ערבה לא נהנין ולא מועלין רבי אלעזר ברבי צדוק אומר נותנין היו ממנה זקנים בלולביהם

ר' עובדיה מברטנורא

שרשי אילן של הדיוט באין בשל הקדש

לא נהנים ולא מועלים, דבתר אילן אזלינן ואילן בשל הדיוט קאי. והני מילי, כשאין בין אילן של הדיוט לקרקע של הקדש אלא שש עשרה אמה או פחות. אבל אם יש ביניהן יותר משש עשרה אמה, מועלין בשרשים הגדלים בשדה הקדש, דלא גרירי תו בתר אילן

ושל הקדש באין בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין

כגון שיש בין אילן של הקדש לקרקע של הדיוט יותר משש עשרה אמה, דשרשים הגדילים בשל הדיוט לא גרירי בתר אילן של הקדש הואיל ורחוקים ממנו כל כך, הלכך לא מועלין. אבל אם אין ביניהן אלא שש עשרה אמה או פחות, מועלים בהן

מעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש

רבותי פירשוה לי, כגון דמעין של חולין הוא ונובע בשדה של הדיוט, אלא שנמשך ויוצא ועובר בתוך שדה של הקדש. לא נהנים ממנו בתוך שרה של הקדש. ולא מועלים, דמשל הדיוט הוא נובע

יצאו

המים שבמעין זה שנובע משדה של הדיוט ועובר בשדה של הקדש יצא משדה של הקדש, נהנים ממנו לכתחילה

המים שבכד של זהב

גבי ניסוך המים בשבעת ימי החג תנן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח, ובאותן מים לא נהנים ולא מועלין, דלא איקדשו לניסוך המים למעילה עד שינתנו לצלוחית של זהב דהיינו כלי מקודש

ערבה

שהיו זוקפים אותה אצל המזבח, כדתנן בפרק לולב וערבה

נותנים היו ממנו בלולב

בתחילה קודם שזקפוה. ואע"פ שלא לקטוה אלא כדי לזקפה על גבי מזבח