Maaseros 5:5-6

משנה ה

הלוקח שדה ירק בסוריא אם עד שלא בא לעונת המעשרות חייב ומשבא לעונת המעשרות פטור ולוקט כדרכו והולך ר' יהודה אומר אף ישכרו פועלים וילקט אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שקנה קרקע אבל בזמן שלא קנה קרקע אם עד שלא בא לעונת המעשרות פטור רבי אומר אף לפי חשבון

ר' עובדיה מברטנורא

הלוקח שדה ירק מן הנכרי

בסוריא הם ארצות שכבש דוד, כגון דמשק וארם נהרים וארם צובה. ובמקצת דברים עשאום כארץ ישראל ובמקצתן לא

אם עד שלא בא לעונת המעשרות חייב הואיל ובשעה שבאים לידי חיוב ברשותו של ישראל הם. אבל אם הגיע עת החיוב ברשות העובד כוכבים פטור, דלדבר זה עשו סוריא ככבוש יחיד ולאו שמיה כבוש

ולוקט כדרכו ופטור מלעשר אף מה שנוסף ברשותו. אבל פועלים לא ישכור, דחיישינן דלמא אתי למעבד הכי אף בשדה שלקח עד שלא בא לעונת המעשרות. ורבי יהודה לא גזר

פטור כיון שאין לו בגוף הקרקע כלום

רבי אומר אף לפי חשבון אמילתיה דתנא קמא קאי, והכי קאמר כי היכי דמחייב אם לקח עד שלא בא לעונת המעשרות לעשר על הכל, הכי נמי מחייב אם הגיע לעונת מעשרות לעשר לפי חשבון שנתוסף ברשותו, כגון אם הביאו שליש ביד הנכרי חייב לעשר על שני שלישים שנתוספו ברשותו. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל

------------------------- משנה ו

המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ר' יהודה מחייב מצא יותר על כדי מדתו מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון

ר' עובדיה מברטנורא

המתמד הנותן מים בחרצנין ובזגין או בשמרים נקרא מתמד. והכא מיירי בנותן מים בשמרים דוקא

ומצא כדי מדתו לאו דוקא כדי מדתו, דאפילו נתן ג כדות של מים ומצא ג וחצי פטור, עד שיתן ג וימצא ד

פטור ואע"ג דשמרים יהבי בהו טעם, פטור, דטעם שמרים של טבל לא חשיב טעם גמור אלא קיוהא בעלמא

רבי יהודה מחייב דסבר אי אפשר שיצאו כל המים לחוץ אלא נשאר חצי כד של מים בתוך השמרים, ונמצא שאלו הג' כדות וחצי שיצאו יש בהן כד א' של יין ושנים וחצי מים, והוו כיין מזוג, שכן דרך מזיגת היין. ואין הלכה כר' יהודה

מצא יותר מכדי מדתו והוא דרמא תלתא ואשכח ארבעה

מוציא עליו ממקום אחר אף ממקום אחר, כלומר לא מיבעיא מיניה וביה דשרי, אלא אף ממקום אחר יכול לעשר לפי חשבון היתר על מדתו