פרק א
משנה א
מעשר שני אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין מחליפין אותו ולא שוקלין כנגדו ולא יאמר אדם לחברו בירושלם הילך יין ותן לי שמן וכן שאר כל הפירות אבל נותנין זה לזה מתנת חנם
ר' עובדיה מברטנורא
מעשר שני אין מוכרין אותו אפילו להוליכו לירושלים לפי שהוא קדש. וסתם מתניתין כר"מ דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא
ואין מחליפין אותו לא יאמר לו הילך יין ותן לי שמן, שמן ותן לי יין
ואין שוקלין כנגדו סלע של חולין כנגד סלע של מעשר שני, משום בזוי מצוה
ולא יאמר אדם לחבירו בירושלים לעיל איירי חוץ לירושלים, והכא קמשמע לן דאפילו בירושלים שקונין בדמיו מאכל ומשתה אינו רשאי להחליף
וכן שאר כל הפירות אפילו אותן פירות דמעשר דידהו לא הוי אלא מדרבנן
אבל נותנים זה לזה מתנת חנם כגון שמזמינו לאכול עמו על שולחנו. ודברי הכל היא, אבל לתת לו מתנה ממש לדברי האומר מתנה כמכר אסור
--------------------------- משנה ב
מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו האשה הבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו האשה אין מחללין מעשר שני על אסימון ולא על המטבע שאינו יוצא ולא על המעות שאינן ברשותו
ר' עובדיה מברטנורא
אין מוכרין אותו דגמרינן גאולה גאולה מחרמים, נאמר במעשר לא יגאל, ונאמר בחרמים לא ימכר ולא יגאל, מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו
תמים חי והוא הדין נמי שחוט, שנאמר לא יגאל אינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תמים ולא בעל מום. אלא תמים, חלבו ודמו קרבין על גבי המזבח והבשר אוכלין אותו הבעלים בירושלים. ובעל מום אוכלים אותו הבעלים בכל מקום. ואיידי דבעי למתני סיפא גבי בכור מוכרים אותו תמים חי, תני נמי רישא תמים חי
ואין מקדשין בו את האשה דהוי כמכר
הבכור מוכרים אותו תמים חי משום דבבכור כתיב לא תפדה אבל נמכר הוא
ומקדשין בו את האשה דממונו של כהן הוא ומותר למוכרו
אסימון מטבע שאין עליו צורה, ואין מחללין עליו מעשר שני דכתיב וצרת הכסף בידך, כסף שיש עליו צורה
ולא על המטבע שאינו יוצא דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, פרט לכסף שאינו יוצא, שאינו יכול לקנות ממנו מה שהוא רוצה
ולא על המעות שאינן ברשותו כגון שנפל כיסו לים הגדול אינו יכול לפדות מעשר שני על מעות שבתוכו, שהוא צריך לשכור מי ששט על פני המים להוציאו