Shekalim 2:5-3:1 - Mishna Yomit

משנה ה

מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה מותר קיני זבין קיני זבות וקיני יולדות וחטאות ואשמות מותריהן נדבה זה הכלל כל שהוא בא לשם חטאת ולשם אשמה מותרן נדבה מותר עולה לעולה מותר מנחה למנחה מותר שלמים לשלמים מותר פסח לשלמים מותר נזירים לנזירים מותר נזיר לנדבה מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני מותר שבוים לשבוים מותר שבוי לאותו שבוי מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו רבי נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו

ר' עובדיה מברטנורא

מותר שקלים חולין
המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי, וכשבא לחשב מה שכנס מצא שהותירו, המותר חולין. וסתמא כב"ה

עשירית האיפה
שמקריבין בדלי דלות. אם הפריש מעות ונתותרו, באות נדבה, דכל מותר חטאת ואשם המעות נדבה לקנות בהן עולות לקיץ המזבח, כמדרשו של יהוידע הכהן. ועשירית האיפה במקום חטאת היא

מותר עולה עולה
אם הפריש מעות לקנות עולה ונתותרו, יביא באותו המותר עולה אחרת

מותר הפסח לשלמים
דכתיב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר, וכי פסח מן הבקר הוא בא, אלא מותר פסח יהא לדבר הבא מצאן ובקר והיינו שלמים

מותר נזירים
אם גבו מעות לקרבנות נזירים ונתותרו, ישמרום עד שיקנו מהם קרבנות נזירים אחרים. ואם נזיר אחד הפריש מעות לקרבנותיו ונתותרו, המותר לנדבה לקיץ המזבח

מותר עני
אם גבו מעות לקנות לו מלבוש ונתותרו, נותנין המותר לאותו עני

מותר שבוים
אם גבו צדקה לצורך פדיון שבוים ונתותר מהם, ישמרום עד שיפדו בהם שבוים אחרים. אבל אם פירשו לשבוי זה, זכה אותו שבוי במותר

מותר המתים למתים
אם גבו לצורך קבורת מת סתם, המותר לקבורת מתים אחרים. למת, זה המותר ליורשיו, דאחולי אחיל המת זילותיה לגבי יורשיו

יהא מונח עד שיבא אליהו
מספקא ליה אי מחיל המת זילותיה לגבי יורשיו אי לא, הלכך יהא מונח עד שיבא אליהו

בונים לו נפש על קברו
פשיטא ליה לר' נתן דלא מחיל, הלכך בונים לו מצבה על קברו מאותו מותר שכבר זכה בו המת. והלכה כת"ק. והיכא דגבו לצרכי קבורת המת מפני שהיו סבורים שלא היה לו ואח"כ נמצא שהיה לו, לא אמרינן בכהאי גוונא מותר המת ליורשיו, כיון שהגבייה בטעות היתה, והכי מוכח בירושלמי. ועוד מוכיח בירושלמי ובגמרא שלנו, דהיכא דאיכא שבעה טובי העיר או חבר עיר שכל עסקי צבור נחתכין על פיו ונראה בעיניו לשנות מותר שבויים או מותר עניים או מותר מתים למה שיראה בעיניו, יכול לשנות ולהוציא במה שיראה בעיניו שהוא צורך שעה ואין מוחין בידו. וכן מורין תמיד הלכה למעשה

------------------------------------
פרק ג

משנה א

בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס עצרת בפרוס החג והן גרנות למעשר בהמה דברי רבי עקיבא בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בניסן באחד בסיון בעשרים ותשעה באלול מפני מה אמרו בעשרים ותשעה ולא אמרו באחד בתשרי מפני שהוא יום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב לפיכך הקדימוהו לעשרים ותשעה באלול

ר' עובדיה מברטנורא

בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה
כל השקלים היו נותנים לתוך לשכה אחת שבמקדש, ושלש פעמים בשנה נוטלין ממנה ונותנים לתוך שלש קופות שכל קופה היתה מג' סאין, כדי לקנות מהן קרבנות צבור. ולא היו נוטלים הכל בפעם אחת לצורך כל השנה, לפי שהרחוקים לא הביאו עדיין כל שקליהם

בפרוס הפסח
ט"ו יום קודם המועד קרי פרוס המועד. לפי ששלשים יום קודם הרגל שואלים ודורשים בהלכות הרגל. ופרוס הוא לשון פרוסה דהיינו חצי

והן גרנות של מעשר
שלשה פרקים הללו הן שלש גרנות של מעשר בהמה, שזמנים אלו קבעו חכמים לעשר בהמות שנולדו. וכמו שהגורן קובעת למעשר דגן, כך זמנים אלו קובעים לאסור הבהמות שנולדו באכילה עד שיעשר, אבל קודם הפרק מותר לאכול אע"פ שלא עשר. וקבעו חכמים הנך תלתא זמני למעשר בהמה כדי שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים, דאע"ג דמותר למכור ולשחוט ולאכול כל זמן שלא הגיע מועד הגורן, אפילו הכי לא שחטי להו אינשי עד דמעשרן, דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה בדבר שאין חסר בו כלום כגון מעשר בהמה שהוא עצמו מביא מעשר ואוכלו שלמים, ואם לא היו מעשרים בשלשה פרקים הללו היו הרבה נמנעים למכור לפי שלא עשרו ולא היו בהמות מצויות לעולי רגלים

בן עזאי אומר בכ"ט באדר
טעמייהו דכל הני תנאי ומחלוקתן מפורש פרק בתרא דבכורות

Shekalim2: 5

מוֹתַר שְׁקָלִים חֻלִּין. מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, מוֹתַר קִנֵּי זָבִין, קִנֵּי זָבוֹת, וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, מוֹתְרֵיהֶן נְדָבָה. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁהוּא בָא לְשֵׁם חַטָּאת וּלְשֵׁם אַשְׁמָה, מוֹתָרָן נְדָבָה. מוֹתַר עוֹלָה לְעוֹלָה. מוֹתַר מִנְחָה לְמִנְחָה. מוֹתַר שְׁלָמִים לִשְׁלָמִים. מוֹתַר פֶּסַח לִשְׁלָמִים. מוֹתַר נְזִירִים לִנְזִירִים; מוֹתַר נָזִיר לִנְדָבָה. מוֹתַר עֲנִיִּים לַעֲנִיִּים; מוֹתַר עָנִי לְאוֹתוֹ עָנִי. מוֹתַר שְׁבוּיִם לִשְׁבוּיִם; מוֹתַר שָׁבוּי לְאוֹתוֹ שָׁבוּי. מוֹתַר הַמֵּתִים לְמֵתִים; מוֹתַר הַמֵּת לְיוֹרְשָׁיו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מוֹתַר הַמֵּת יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מוֹתַר הַמֵּת בּוֹנִין לוֹ נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹ.

The remainder of [funds set aside for] the half shekels is unconsecrated. The remainder of [funds set aside for the purchase of] the tenth of an ephah [meal-offering]; the remainder of [funds set aside for the purchase of] bird-offerings of zavim, zavos, and women after childbirth; [the remainder of funds set aside for the purchase of] sin-offerings and guilt-offerings —- these remainders are [to be placed in the collection chest marked] “Donative Offering.” This is the gen-eral rule: Whatever [money] has been set aside for [the purchase of sacrifices to atone for] a sin or for guilt —- its remainder is [to be placed in the collection chest marked] “Donative Offering.” The remainder of [funds set aside for] a burnt-offering is [to be used] for [the purchase of] a burnt-offering. The remainder of [funds set aside for] a meal-offering is [to be used] for [the purchase of] a meal-offering. The remainder of [funds set aside for] a peace-offering is [to be used] for [the purchase of] a peace-offering. The remainder of [funds set aside for] a pesach-offering is [to be used] for [the purchase of] a peace-offering. The remainder of [funds contributed for the offerings of] nazirites is [to be used] for nazirites; but the remainder of [funds contributed for the offerings of] a [specific] nazirite is [to be placed in the collection chest marked] “Donative Offering.” The remainder of [funds contributed for distribution to] poor people is [to be used] for poor people; but the remainder of [funds contributed for the sake of] a [specific] poor man is [to be given] to that poor man. The remainder of [funds contributed for the ransom of] captives is [to be used] for [the ransom of] captives; but the re-mainder of [funds contributed for the ransom of] a [specific] captive is [to be given] to that captive. The remainder of [funds contributed for the burial of] the dead is [to be used] for [the burial of] the dead; [but] the remainder of [funds contributed for the burial of] a [specific] dead person is [to be given] to his heirs. R’ Meir says: The remainder of [funds con-tributed for the burial of] a [specific] dead person is to be held in escrow until Elijah shall come. R’ Nosson says: [With] the remainder of [funds contributed for the burial of] a [specific] dead person they build a monument for him on his grave.

Shekalim3: 1

בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה: בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, בִּפְרוֹס עֲצֶרֶת, בִּפְרוֹס הֶחָג, וְהֵן גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, וּבְאֶחָד בְּסִיוָן, וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל. מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ ,,בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל”, וְלֹא אָמְרוּ ,,בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי”? מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.

At three periods of the year they withdraw [funds] from the [treasury] chamber; fifteen days before Pesach, fifteen days be-fore Shavuos, and fifteen days before Succos. And these are also the designated dates for the animal tithe —- [these are] the words of R’ Akiva. Ben Azzai says: [The three periods are] on the twenty-ninth of Adar, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av. R’ Elazar and R’ Shimon says: [The three periods are] on the first of Nissan, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Elul. Why did they say “on the twenty-ninth [of Elul]” instead of saying “on the first of Tishrei”? —- because that [day] is a festival, and one may not tithe on a festival, therefore they advanced it to the twenty-ninth of Elul.

Suggestions