משנה ד
בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם
ר' עובדיה מברטנורא
מביאין שלמים ביו"ט. שלמי חגיגה. לפי שיש בהם צורך אכילה לאדם
ואין סומכין עליהם שהסמיכה אסורה משום שבות, שבכל כחו היה סומך והוה ליה משתמש בבעלי חיים. אלא סומכין עליהם מעיו"ט, דלית להו לב"ש תכף לסמיכה שחיטה
אבל לא עולות חוץ מתמידין ומוספין שהן קרבן צבור וזמנן קבוע. אבל לא יביא עולת יחיד שאין בה אכילת הדיוט. ואפילו עולות ראיה קרבות בשאר ימות הרגל ולא ביו"ט, דרחמנא אמר עצרת תהיה לכם, לכם ולא לגבוה
וב"ה אומרים מביאים שלמי חגיגה ועולות ראיה. דכתיב עצרת לה', כל דלה'. אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביו"ט לא עולות ולא שלמים
-------------------------------- משנה ה
בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה ובית הלל מתירין עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה
ר' עובדיה מברטנורא
לא יחם אדם חמין לרגליו אוכל נפש התירה התורה, ולא להבעיר אור בשביל רחיצה
ובית הלל מתירין דמתוך שהותרה הבערה לצורך אכילה הותרה נמי שלא לצורך אכילה כשיש בה צורך איזו הנאה. ופסק הלכה דחמין שהוחמו ביו"ט רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו, דגזרו יו"ט אטו שבת. וחמין שהוחמו מעיו"ט רוחץ בהן כל גופו ביו"ט