משנה ד

הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו צבעו כאור אם השבח יותר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתר על השבח נותן לו את השבח

ר' עובדיה מברטנורא

והקדיחתו יורה ששרפתו יורה. שהרתיחו יותר מדאי נותן לו דמי צמרו והכא ליכא שבחא כלל, שהרי נשרף לגמרי, וליכא למימר אם השבח יתר

צבעו כאור כמו כעור. שצבעו בפסולת של צבע. ומזיק בכונה הוא, לפיכך ידו על התחתונה לדברי הכל

ואם השבח שהשביח הצמר

יתר על היציאה של צבע. נותן לו לצבע את היציאה ולא שכר שלם, ומקבל צמרו. ודמי צמרו לא אמרינן דניתיב ליה דנקני איהו שבחא דצמר, דהא בצבע שהתנה עמו צבע וליכא שינויא דנקני

לצבוע לו אדום וכו קנייה בשינוי. לרבי מאיר לא יהיב אלא דמי צמרו, או זה יתן שכרו משלם ויקח הצמר

רבי יהודה אומר וכו דקניס ליה להאי דשינה, להיות ידו על התחתונה ולא נתהני משבחא, ואגרא נמי לא נשקול אלא יציאה. ואם יציאה יתירה על השבח, יתן לו השבח שהשביח. ואם ירצה לתת את שכרו משלם, ששבח יותר על השכר, יתן שכרו. והלכה כרבי יהודה

------------------------- משנה ה

הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן לשליח בית דין ואם מת יחזיר ליורשיו

ר' עובדיה מברטנורא

נשבע לו על שקר, והודה

יוליכנו אחריו אפילו למדי דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו. דגבי נשבע על שקר כתיב לאשר הוא לו יתננו לא יתן לא לבנו של נגזל. דלא הוי השבה עד דמטי לידיה

לשליח ב"ד תקנה הוא דעבוד רבנן מפני תקנת השבים, שלא נחייבנו לזה להוציא מנה בהוצאת הדרך

ואם מת הנגזל