Parah 3:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

חצרות היו בירושלים בנויות ע"ג סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום ומביאים נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן ומביאים שוורים ועל גביהן דלתות ותנוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידם הגיעו לשלוח ירדו ומלאום ועלו וישבו על גביהן ר' יוסי אומר ממקומו היה משלשל וממלא

ר' עובדיה מברטנורא

בנויות על גבי הסלע
צור החלמיש שניכר שהיה שם מתחלת ברייתו של עולם. ואעפ"כ החמירו לעשות תחתיו חלל, מפני קבר התהום, שמא יש תחתיו קבר ואין לו למת אוהל חלל טפח, וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה, לפיכך היו בונים אותו על גבי כיפין, שאפילו יש קבר תחתיהן החלל מפסיקו. וכל לשון טומאת התהום שבגמרא, לשון ספק ומכוסה הוא, כתהום הזה שאינו גלוי

ומביאים נשים מעוברות ויולדות שם
כל אלו מעלות יתרות עשו בה כי היכי דלא לזלזלי בה, מפני שהיו עושים אותה בטבול יום

ומגדלות שם את בניהן
עד שיהיו בן שמונה שנים ולא יותר שלא יראו קרי

ומביאים שוורים
שכריסן רחבה כדי שלא יהיו רגליו של תינוק היושב עליהן. מאהילות על הארץ מפני קבר התהום

ועל גביהן דלתות
ועוד זאת מעלה יתירה כדי שלא יהיו רגליו של תינוק מאהילות על הארץ

וכוסות של אבן בידם
שכל מעשה הפרה בכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה

ירדו
תנוקות הללו לתוך נהר שילוח

ומלאו
ממנו מים לקדש מי חטאת שמזין על השורף את הפרה כל שבעה. ובתוך הנהר ליכא לספוקי לקבר התהום, דלא עבידי דקברי בנהרות

רבי יוסי אומר
מעל גבי השוורים היו משלשלים חבל וממלאים מים, ולא היו יורדים לתוך השילוח. ואין הלכה כרבי יוסי

-------------------------------------
משנה ג

באו להר הבית וירדו הר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת ומביאין זכר של רחלים וקושרים חבל בין קרניו וקושרים מקל ומסבך בראשו של חבל וזורקו לתוך הקלל ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו ונוטל ומקדש כדי שיראה על פני המים רבי יוסי אומר אל תתנו מקום לצדוקים לרדות אלא הוא נוטל ומקדש

ר' עובדיה מברטנורא

באו להר הבית
התינוקות שעל גבי השוורים עם הכוסות מלאים מים

בפתח העזרה
של נשים, הסמוכה לחיל

היה מתוקן קלל של חטאת
כלי שמונח בו אפר חטאת מכל פרה שהיו שורפים, כדכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת

קלל
כד קטן. תרגום וכדה על שכמה וקולתה על כתפה

וזורקו לתוך הקלל
ומתוך כך כשהיה הזכר נרתע לאחוריו והיה המקל יוצא מן הקלל קולט מן האפר עמו ונשפך על גבי השוורים והתינוק נוטלו ואינו צריך להוציא ידו לחוץ. ובתוספתא משמע שלא הוצרכו לעשות כן אלא כשעלו מן הגולה שהיו כולם טמאין ואין יכולים ליגע, שאם היו נוגעים באפר הפרה היו מטמאין אותו. ומה שהיו זורקים המקל לתוך הקלל ולא בדרך הנחה, שלא יטמא האפר בהיסט משום ספק זיבה

אל תתנו מקום לצדוקים לרדות
למשול בנו בדברי שחוק והתול. דסבר ר' יוסי כשעלו בני הגולה היו בהם טהורים שטהרו באפר הפרה שהורידו עמהם לבבל והעלו ממנו עמם, ולא נטמאו משום ארץ העמים דלא גזרו טומאה על ארץ העמים אלא לאחר שעלו מן הגולה. לפיכך היה אפשר שאיש טהור יהיה נוטל את אפר הפרה, ולא הוצרכו לזכר של רחלים והלכה כר' יוסי

Parah3: 2

חֲצֵרוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם בְּנוּיוֹת עַל גַּבֵּי סֶלַע, וְתַחְתֵּיהֶם חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּמְבִיאִים נָשִׁים עֻבָּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם וּמְגַדְּלוֹת שָׁם אֶת בְּנֵיהֶן. וּמְבִיאִים שְׁוָרִים וְעַל גַּבֵּיהֶן דְּלָתוֹת, וְתִינוֹקוֹת יוֹשְׁבִין עַל גַּבֵּיהֶן, וְכוֹסוֹת שֶׁל אֶבֶן בְּיָדָם. הִגִּיעוּ לַשִּׁילוֹחַ, יָרְדוּ וּמִלְאוּם, וְעָלוּ וְיָשְׁבוּ עַל גַּבֵּיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִמְּקוֹמוֹ הָיָה מְשַׁלְשֵׁל וּמְמַלֵּא.

There were courtyards in Jerusalem built on bedrock, and beneath them was a hollow, because of [concern for] a grave of the deep. And they would bring pregnant women and they would give birth there and rear their children there. And they would bring oxen with doors on their backs, and the children would sit on top of them with cups of stone in their hands. [When] they would reach [the spring of] Shilo’ach, [the children] would descend and fill [the cups], and they would [then] ascend and sit on top of [the doors]. R’ Yose says: From his place [the child] would lower the cup and fill [it].

Parah3: 3

בָּאוּ לְהַר הַבַּיִת וְיָרְדוּ. הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת תַּחְתֵּיהֶם חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּבְפֶתַח הָעֲזָרָה הָיָה מְתֻקָּן קָלָל שֶׁל חַטָּאת, וּמְבִיאִין זָכָר שֶׁל רְחֵלִים, וְקוֹשְׁרִים חֶבֶל בֵּין קַרְנָיו, וְקוֹשְׁרִים מַקֵּל, וּמְסַבֵּךְ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל חֶבֶל, וְזוֹרְקוֹ לְתוֹךְ הַקָּלָל, וּמַכֶּה אֶת הַזָּכָר וְנִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו, וְנוֹטֵל וּמְקַדֵּשׁ, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַל תִּתְּנוּ מָקוֹם לַצְּדוֹקִים לִרְדּוֹת; אֶלָּא הוּא נוֹטֵל וּמְקַדֵּשׁ.

They came to the Temple Mount and descended. Beneath the Temple Mount and [its] Courtyards was a hollow, because of [concern for] a grave of the deep. And at the entrance to the Courtyard was installed a jug of chatas [ashes], and they brought a male sheep and tied a rope between its horns, and they tied the [other] end of the rope to a stick and wrapped [the rope around it], and threw [the stick] into the jug, and [they] hit the male [sheep] which sprang backward, and he took [the ashes] and consecrated [the water], [using] enough [ashes] so as to be visible on the surface of the water. R’ Yose says: Do not give the Sadducees room to hold sway [over us]; rather, he took [the ashes from the jug] and consecrated [the water].

Suggestions