משנה ח
סמכו ידיהם עליו ואומרים לו אישי כהן גדול טבול אחת ירד וטבל ועלה ונסתפג ועצים היו מסודרים שם עצי ארזים וארנים וברושים ועצי תאנה חלקה ועושין אותה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות וחזיתה מערבה
ר' עובדיה מברטנורא
אישי כהן גדול לפי שפעמים נעשית על ידי כהן גדול. אבל בכל כהן היא כשרה, בין בכהן גדול, בין בסגן בין בהדיוט
ונסתפג ונתקנח
עצים לעשות מהן מערכה לשריפה. מסודרים שם
וארנים לשון נטע אורן וגשם יגדל האמור בישעיה ומין ארז הוא, וכן ברושים. וכל הנך עצים דקחשיב, עדיפי משאר עצים לצורך שריפתה
כמין מגדל רחבה מלמטה וצרה מלמעלה
פותחין בהן חלונות להכניס בהן האש להבעיר העצים
וחזיתה מערבה פני המערכה ומראיתה והוא המקום שמאחיזין בו את האור היה פונה לצד מערב דהיינו כלפי המקדש, שהמקדש היה למערבו של הר הזיתים
---------------------------- משנה ט
כפתוה בחבל של מגג ונתנוה על גב המערכה ראשה בדרום ופניה למערב הכהן עומד במזרח ופניו למערב שחט בימינו וקבל בשמאלו רבי יהודה אומר בימינו היה מקבל ונותן לשמאלו ומזה בימינו טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים על כל הזיה טבילה גמר מלהזות קינח את ידו בגופה של פרה ירד והצית את האש באליתות ר"ע אומר בחריות
ר' עובדיה מברטנורא
בחבל של מגג חבל עשוי ממין של גמי. כדי שיהיו כל מעשיה בדבר שאינו מקבל טומאה
ופניה למערב לצד המקדש
ר' יהודה אומר בימינו היה מקבל כשאר קבלת הדם של קדשים שאם קיבל בשמאל פסול. ואין הלכה כר' יהודה, שכיון שאין דמה נזרק על גבי המזבח אינה כשאר קדשים לענין זה
ומזה בימינו דכתיב ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו, הרגילה שבאצבעות, כלומר אצבע היד הימנית שאדם ממשמש בה תמיד
כנגד בית קודש הקדשים כדכתיב והזה אל נוכח פני אוהל מועד
על כל הזייה טבילה על כל הזייה שהיה מזה היה טובל אצבעו בדם, דשיירי הדם שבאצבע פסולין להזייה
גמר מלהזות קינח ידו בגופה של פרה כדי שישרף הדם עמה, כדכתיב ושרף את הפרה את עורה ואת בשרה ואת דמה. ובין הזאה להזאה מקנח אצבעו בשפת המזרק ולא בגופה של פרה, משום נימין הנדבקין באצבעו דגנאי לעשות בהן הזייה
אליתות עצים קטנים שמלהיבין בהם עצי המערכה. אליתות, לשון אליה. כמו זנבות האודים
בחריות זמורות של דקל. ואין הלכה כר' עקיבא