משנה ד שלשה דברים אמר רבי ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה על ביצה טרופה שהיא נתונה על גבי ירק של תרומה שהיא חבור ואם היתה כמין כובע אינה חבור ועל שבולת שבקציר וראשה מגעת לקמה אם נקצרה עם הקמה הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים ועל גנה קטנה שהיא מוקפת עריס אם יש בה כמלא בוצר וסלו מכאן ומלא בוצר וסלו מכאן תזרע ואם לאו לא תזרע
ר' עובדיה מברטנורא
בכרם שהיו יושבין שורות שורות של חכמים ככרם זו הנטועה שורות שורות של גפנים
על ביצה טרופה בקערה, שנתערבה החלבון והחלמון יחד ונתונה על גבי הירק, ונגע טבול יום בביצה, אע"פ שהיא חולין, דאין שייך תרומה בביצה, וטבול יום אינו פוסל בחולין, אפ"ה הוי חיבור ונפסל הירק כאילו נגע בו
אם היה כמין כובע שנתנפחה הביצה ונעשית כמין כובע על הירק וחלולה תחתיה
שבולת שבקציר שייר בקצירתו שבולת אחת שלא קצר, וראש אותה שבולת מגיע לקמה
אם נקצרה אם אותה שבולת נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית, שהקמה מצילתה, דלא קרינן בה לא תשוב לקחתו
ואם לאו הרי זו שכחה והויא לעניים
עריס חמש גפנים הנטועות ומודלות ושוכבות על גבי כלונסות או על גבי גדר קרויות עריס, לשון על ערש יצועי
אם יש בה כמלוא בוצר וסלו אם הגינה גדולה כשיעור שיעמוד בה בוצר הענבים עם סלו שמכניס הענבים לתוכו כשהוא מלקט הענבים מכל צדדי העריס
תזרע הגינה. והוא שירחיק הזרע מן הגפנים כדי עבודת הכרם שהם ששה טפחים לכל רוח, וזורע השאר
ואם לאו שאין הגינה גדולה כל כך
לא תזרע ואע"פ שמרחיק כדי עבודת הכרם. מפני שהזרע נראה עם הכרם כאילו הם כלאים
---------------------------------------------------------------- משנה ה שלשה דברים אמרו לפני רבי ישמעאל ולא אמר בהם לא איסור והיתר ופירשן רבי יהושע בן מתיא המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנו לחה פטור ועל הצד נחש בשבת אם מתעסק שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב ועל לפסין אירוניות שהם טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב רבי אלעזר בן צדוק אומר אף במשא הזב טהורות מפני שלא נגמרה מלאכתן
ר' עובדיה מברטנורא
ופירשן רבי יהושע אימתי חייב ואימתי פטור
אם לעשות לה פה חייב משום בונה
ואם להוציא ממנה ליחה פטור דמלאכה שאינא צריכה לגופה היא, שהפתח היא המלאכה, וזו אינה צריכה להיות לה פתח מעכשיו, ואין כאן אלא איסורא דרבנן ומשום צערא לא גזור, והוי פטור ומותר
אם מתעסק שלא ישכנו פטור דאינו צריך לגופו של דבר הניצוד, ואם היה יודע שיעמוד ולא ישכנו לא היה צד. ובהאי נמי לא גזרו רבנן, והוי פטור ומותר
לפסין אירוניות כלי חרס סתומים עשויין כמין כדור חלול מבפנים, ולאחר שמלבנים אותו בכבשן חותכים אותו באמצעו והוא נעשה שני כלים
טהורות באוהל המת כל זמן שלא חתכוהו. דכלי חרס אין מקבל טומאה מגבו, אלא מאוירו, כדכתיב וכל כלי פתוח, דרך פתחו מיטמא ואינו מיטמא מגבו, והאי אין לו אויר
וטמאות במשא הזב בטומאות היסט. שאם נתטלטלו או נתנענעו ממשא הזב, טמאים, אע"פ שאין להם אויר
מפני שלא נגמרה מלאכתן דחתיכה שחותכין אותן באמצען זו היא גמר מלאכתן. ואין הלכה כר' אלעזר בר צדוק. אלא ליבונן בכבשן הוא גמר מלאכתן, הלכך מיטמאות במשא הזב אפילו קודם שחלקן