Sheviis 10:1-2

פרק י

משנה א

שביעית, משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר. הקפת החנות, אינה משמטת. ואם עשאה מלוה, הרי זו משמטת. רבי יהודה אומר, הראשון הראשון משמט. שכר שכיר, אינו משמט. ואם עשאו מלוה, הרי זה משמט. רבי יוסי אומר, כל מלאכה שפוסקת בשביעית, משמטת. ושאינה פוסקת בשביעית, אינה משמטת

ר' עובדיה מברטנורא

שביעית משמטת את המלוה המלוה את חברו ועברה עליו שביעית אחר ההלואה אינו יכול לתבוע הלואתו מחבירו כדכתיב שמוט כל בעל משה ידו

בשטר שכתב לו שטר באחריות נכסים ושעבד קרקעות על המלוה דמיחזי כמי שמשכן קרקעות אצלו , אעפ"כ שביעית משמטתו

הקפת החנות שקנה ממנו באמנה

אינה משמטת דאין זה חוב ואין זו דרך מלוה

ואם עשאה מלוה שחשב עם הקונה וזקפן עליו במלוה

הראשון הראשון משמט אם לקח באמנה פעם ראשונה מן החנות וחזר ולקח שנייה הראשונה נעשית מלוה ומשמטת ולא השניה. חזר ולקח שלישית. ראשונה ושניה נעשו מלוות ושביעית משמטתן ולא השלישית. וכן לעולם, האחרונה אין שביעית משמטתה וכל האחרות שביעית משמטתן, הואיל והיה ראוי שיתן לו מעות הראשונה קודם שיקח השנית בהקפה ולא נתן נעשית הראשונה מלוה, וכן לעולם. ואין הלכה כרבי יהודה

כל מלאכה שפוסקת בשביעית אם שכר שכיר זה ממלאכות הפוסקות בשביעית, כלומר ממלאכות שאסור לעשותן בשביעית כגון חרישה וקצירה ועבודת קרקע, נעשה שכר זה בשביעית כמלוה, ושביעית משמטת, ואם לאו, ששכר זה שחייב לו היה משאר מלאכות שאין אסורות בשביעית, לא נעשה כמלוה ואין שביעית משמטת. ואין הלכה כרבי יוסי

------------------------------------

משנה ב

השוחט את הפרה וחלקה בראש השנה, אם היה החדש מעבר, משמט. אם לאו, אינו משמט. האונס, והמפתה, והמוציא שם רע, וכל מעשה בית דין, אינן משמטין. המלוה על המשכון, והמוסר שטרותיו לבית דין, אינן משמטין

ר' עובדיה מברטנורא

השוחט את הפרה בשנה שביעית, וחלקה ביום ראשון של שני ימים טובים של ראש השנה, אם היה אלול מעובר נמצא דיום א' שנתחלקה היה חול והיה יום אחרון של אלול של שנה השביעית, ושביעית משמטת בסופה דכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמיטה

האונס והמפתה שנותנים חמשים שקל

והמוציא שם רע שנותן מאה

וכל מעשה בית דין ממון שכתבו עליו פסק דין, חייב אתה ליתן לו

אין משמיטין שכיון שפסקו בית דין על הממון, כגבוי דמי וכאילו הגיע לידו

המלוה על המשכון דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך, פרט לזה שיש לאחיך בידך

והמוסר שטרותיו לב"ד דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך, פרט למוסר שטרותיו לבית דין שבית דין יש להם זה החוב אצל אחיו