משנה ב

נטל את הראשונים למקום אחד ואת השניים למקום אחר ונפל ככר של תרומה על הראשונים טמא ועל השניים טהור נטל את הראשונים ואת השניים למקום א' ונפל ככר של תרומה טמא נטל את הראשונים ונמצא על ידיו קיסם או צרור ידיו טמאות שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שעל גבי היד רשב"ג אומר כל שהוא מבריית המים טהור

ר' עובדיה מברטנורא

נטל את הראשונים למקום אחד

שנטל את הראשונים בפחות מרביעית, כגון דאתו משיירי טהרה, וצריך ליטול את השניים. ונטל את הראשונים בזוית זו, ושניים בזוית אחרת

ונפל ככר של תרומה

למקום שנפלו ראשונים

טמא

הככר. והוא הדין אם נגע הככר במים ראשונים שעל ידיו שהככר טמא

על השניים טהור

דשניים טהורים הן. אבל נטל ראשונים ושניים למקום אחד ונפל ככר של תרומה על המים, טמא, כדקתני סיפא שאין השניים מטהרים אלא מים שעל גבי היד, כלומר הראשונים שעל גבי ידיו, השניים מטהרים, אבל הראשונים שנפלו לארץ, אין השניים מטהרים

ונמצא על ידיו קיסם או צרור

אע"פ שהן רפויין ולא חייצי שהמים באים בהם

ידיו טמאות

אע"פ שנתן בהן את השניים. משום דמים שעל הצרור נטמאו מחמת ידיו, ואין המים השניים מטהרים אלא מים שעל גבי היד, ולא מים שעל גבי צרור וקיסם. פירוש אחר ונמצאת על ידיו קיסם או צרור, וכל דבר החוצץ בנטילת ידים אע"פ שנתן על ידיו מים שניים, טמאות הידים, ולא טהרו מחמת המים שניים, שאין המים השניים מטהרים אלא המים שעל גבי היד, לא הידים עצמן

כל שהוא מבריית המים טהור

כגון יבחושים ויתושים הגדלים במים, אם נפלו על הידים בשעת נטילה, אינן חוצצים, הואיל והן מבריית המים. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל

-----------------------------------

משנה ג

הידים מיטמאות ומיטהרות עד הפרק כיצד נטל את הראשונים עד הפרק ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה נטל את הראשונים לידו אחת ונמלך ונטל את השניים לב' ידיו טמאות נטל את הראשונים לב' ידיו ונמלך ונטל את השניים לידו אחת ידו טהורה נטל לידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה בראשו או בכותל טהורה נוטלין ד' וה' זה בצד זה או זה ע"ג זה ובלבד שירפו שיבואו בהם המים

ר' עובדיה מברטנורא

חזרו ליד טהורה

דכיון דראשונים לא יצאו חוץ לפרק, לא נטמאו השניים ביציאתן חוץ לפרק. אבל כשיצאו ראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד, טמאה, לפי שנטמאו השניים בראשונים שחוץ לפרק, שאין השניים מטהרים הראשונים היוצאים חוץ לפרק, אלא עד הפרק בלבד הן מטהרין

נטל את הראשונים לידו אחת

שנטל במים ראשונים כל יד ויד בפני עצמה, ואח"כ צירף שתי ידיו לשפוך עליהם מים שניים, ידיו טמאות. דכשצירף ידיו נטמאו ידיו בנגיעתן זו בזו, דמים שעל גבי זו מטמאים מים שעל גבי חברתה, כמו שהיו מטמאים ככר של תרומה, ונטמאו הידים מחמת משקין טמאים. וכשנטל את השניים לא טיהרו את הראשונים, כיון שנטמאו מחמת מים של חברתה, אלא אדרבא גם השניים נטמאו בהן. ודוקא כשנטל את הראשונים זו לעצמה וזו לעצמה, אבל אם נטל את הראשונים לשתי ידיו כאחת, נחשבות שתי ידים כיד אחת ואין מיטמאות זו בזו. כך מצאתי פירוש משנה זו בפירושי רבותי. ורמב"ם פירש, נטל את הראשונים לידו אחת, שנתן מים ראשונים על גבי יד אחת בלבד, ואח"כ צירף שתיהן לשפוך עליהן מים שניים, ידיו טמאות. שהמים שניים מיטמאין באותה היד שלא נטהרה, וחוזרים ומטמאים היד הטהורה

ושפשפה בחברתה

שלא נטלה. נטמאו המים שעליה מחמת חברתה דלא נטלה, וחוזרים ומטמאין את היד שנטל

בראשו או בכותל

אם שפשפה בראש או בכותל כדי לנגבה

טהורה

ואם לאחר ששפשף חזר ונגע באותן המים שבאו מידו לראש או לכותל, טמאה. שאותן מים טמאין הן וחוזרים ומטמאים היד שנגעה בהן. אע"ג דכל כמה דלא שפשף מטהרין בשפשוף, כי שפשף וחזר ונגע, גרע טפי

נוטלים ארבעה וחמשה זה בצד זה

ואין חוששים משום ארבעה דברים, משום שמא נטמאו כשנפלו מיד זה ליד זה, ושמא יש להם דין מים שנעשה בהן מלאכה, ומשום שמא לא נטלו מן הכלי, ומשום שמא לא נטלו מן הרביעית

ובלבד שירפו

ידיהם שלא תהיה שם חציצה