מסכת ידים

פרק א

משנה א

מי רביעית נותנין לידים לאחד אף לשנים מחצית לוג לשלשה או לארבעה מלוג לחמשה ולעשרה ולמאה רבי יוסי אומר ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים

ר' עובדיה מברטנורא

מי רביעית

מים שיש בהן שיעור רביעית הלוג, שהוא ביצה ומחצה

נותנים לידים לאחד אף לשנים

לחד בעינן מתחילה רביעית. אף לשנים, אם היה בו מתחילה רביעית ונטל הראשון ואח"כ השני, אע"ג דלא היו רביעית גבי שני, שפיר דמי, הואיל ומשיירי טהרה אתו. ורמב"ם פירוש, דדוקא מים שניים הוא דלא בעינן רביעית לכל חד וחד, הואיל וכבר נטהרו ידיו משטיפה ראשונה, אבל במים ראשונים, אין פחות מרביעית לכל אחד. ורבותי לא פירשו כן

מחצית לוג לשלשה או לארבעה

לפום שיעורא דרביעית לשנים היה די ברביעית ומחצה לשלשה, אלא כיון דנפישי גברא חיישינן שמא לא ידקדקו יפה ליטול עד הפרק, שכל אחד מצמצם במים מפני חבירו. ומיהו אי איכא רביעית ומחצה, ונטל הראשון מהם חצי רביעית, הא ודאי דיועיל רביעית הנשאר לשנים האחרונים, דאפילו בתחילה סגי לשנים ברביעית כל שכן השתא דאתו משיירי טהרה. וכי לא מהני הכא, הני מילי היכא דלא נשאר לשנים האחרונים רביעית

ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהן מרביעית

שיהיה בכלי בשעה שהאחרון נוטל את ידיו רביעית ואין הלכה כר' יוסי

מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים

דין נטילת ידים שצריך ליטול ידיו עד הפרק, ולאחר שנטל ידיו בשטיפה אחת אע"ג דידיו טהורות אם קנח אותם במפה, מכל מקום אם חוזר ונוגע במים שעל המפה ידיו טמאות, ואם נגע בהן ככר של תרומה נטמא, ולכך אורחיה דעביד שטיפה אחרת במים שניים לטהר המים הראשונים שעל גבי ידיו. והשתא קאמר דאם נתן המים שניים ולא הגיעו לפרק, יכול להוסיף עליהם ולשפוך מים במקום שלא שפך שם תחילה, ויטהרו המים הראשונים שעל גבי ידיו. אבל על הראשונים אם לא הגיעו לפרק, אינו יכול להוסיף, אלא צריך לנגב ידיו ולחזור ולשפוך בבת אחת מים שיגיעו לפרק

-------------------------------------

משנה ב

בכל הכלים נותנין לידים אפילו בכלי גללים בכלי אבנים בכלי אדמה אין נותנין לידים לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא יתן לחבירו בחפניו מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת ואין נותנים לידים אלא בכלי ואין מצילין בצמיד פתיל אלא כלים שאין מצילין מיד כלי חרש אלא כלים

ר' עובדיה מברטנורא

בכלי גללים

כלים עשויין מגללי הבקר, דלא חשיבי כלים לענין טומאה

לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ

משום דשברי כלים נינהו

ולא במגופת החבית

דלאו להשתמש בתוכה עבידא אלא כיסוי לחבית

בחפניו

שלא ימלא חפניו מים וישפוך על ידי חבירו

שאין ממלאים

מילוי מים חיים לקדש בהן מי חטאת של אפר פרה. דכלי בעינן, דכתיב מים חיים אל כלי

ואין מקדשים

נתינת האפר על גבי המים

ואין מזין

שטובל האזוב בכלי כדי להזות

צמיד פתיל

שברי כלי חרס שהקיפן צמיד פתיל ומונחין באוהל מת, אין מצילין על מה שבתוכן

שאין מצילין

כמו ואין מצילין. ודוגמתו בפרק קמא דביצה, שאפר כירה מוכן הוא. ופירשו בגמרא, הכי קאמר ואפר כירה מוכן הוא

מיד כלי חרס

אם נפל שרץ בתוך כלי חרס נטמא כל מה שבאוירו, חוץ מכלים ואדם שאין מיטמאין מאויר כלי חרס, דכתיב כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אשר יאכל, אוכלים ומשקין מיטמאין מאויר כלי חרס, ואין אדם וכלים מיטמאין מאויר כלי חרס. ואם שברי כלים נתונים בתנור של חרס ושרץ בתנור, אין השברים מצילין על האוכלים שבתוכן