משנה ב
קדרה שהיא מלאה משקים ונגע בה טבול יום אם היה משקה תרומה המשקין פסולין והקדרה טהורה ואם היה משקה חולין הכל טהור ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא זה חומר בידים מבטבול יום וחומר בטבול יום מבידים שספק ט"י פוסל את התרומה והידים ספקן טהור
ר' עובדיה מברטנורא
המשקים פסולים
דטבול יום פוסל את התרומה בלבד, וטמויי לא מטמא ואפילו משקין, דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה חוץ מן הטבול יום. הלכך, הקדרה טהורה, דמשקין שנגעו בטבול יום אפילו אוכלים לא מטמאים, וכל שכן כלים, ואם היה משקה חולין, הכל טהור, דטבול יום טהור לחולין ולמעשר
ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא
דידים פוסלות את התרומה, וכשנטמאו המשקים מחמת ידים חזרו להיות תחילה ומטמאין כלי
שספק טבול יום פוסל את התרומה
כגון שתי ככרות לפניו, ספק נגע ספק לא נגע, בכהאי גוונא בידים טהור, ובטבול יום פסל
---------------------------------
משנה ג
המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולם המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה שנגע ט"י במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו ואם היה השום מרובה הולכין אחר הרוב א"ר יהודה אימתי בזמן שהן גוש בקערה אבל אם היה מפוזר במדוכה טהור מפני שהוא רוצה בפיזורו ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין אבל את שדרכן לדוך במשקים ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה הרי אלו כעגול של דבלה
ר' עובדיה מברטנורא
המקפה
תבשיל קפוי ועב. כגון דייסא או גריסין של פול
והשום והשמן
נתונים בו לתבלין
נגע טבול יום במקצתן פסל את כולם
דמקפה עיקר, וטבול יום פוסל בתרומה. ואע"פ שלא נגע אלא בשום של חולין, חשוב חיבור
ואם היה השום מרובה
יותר מן המקפה של חולין
הולכין אחר המורבה
ודין הכל כדין תרומה, ואם נגע במקצתם פסל את הכל
אימתי
כלומר במה אמרנו אם היה השום מרובה ונגע במקצת הוא פוסל את הכל, בזמן שהשום מכונס בקערה, והוא גוף אחד כמין גוש עפר
אבל אם היה מפוזר במדוכה
שחלקיו מפורדים זה מזה בתוך המדוכה, ונגע בו טבול יום אז טהור, כלומר לא פסל אלא מקום מגעו בלבד, שכיון שהוא מתכוין בשעה שכותש להפריד חלקיו, לא חשוב חיבור
ושאר כל הנידוכין שדכן במשקין
כמו שעושין לחטין, כשדכין אותן במדוכה מזלפין עליהם מים
או דברים שדרכן לדוך במשקין ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה הרי הן כעיגולי דבילה
דאם נגע טבול יום במקצתן לא פסל את כולן. כך מצאתי בפירוש רבותי. ורמב"ם מפרש, ושאר כל הנדוכים שדכן במשקין, דינם כשום. שאם נגע טבול יום במקצתו כשכותש אותו, לא פסל אלא מקום מגעו, מפני שהוא רוצה בפיזורו. ואם נגע בו כשנעשה גוש בקערה, הוי חיבור, וכשנגע במקצת פסל את הכל
אבל את שדרכן לדוך במשקין
גרסינן לפי פירוש הרמב"ם
ודכן שלא במשקין
אע"פ ששם אותו גוש בקערה, הרי הן כעיגולי דבילה, דאמרינן דכי נגע במקצתו לא נטמאו כולן, בריש פרק ב' דתרומות