משנה ה
האשה שמתה ויצא ממנה רביעית דם מטמאה משום כתם ומטמאה באוהל רבי יהודה אומר אינה מטמאה משום כתם מפני שנעקר משמתה ומודה רבי יהודה ביושבת על משבר ומתה ויצא ממנה רביעית דם שהיא מטמאה משום כתם אמר ר' יוסי לפיכך אינה מטמאה באהל
ר' עובדיה מברטנורא
מטמאה משום כתם
של נדה, במשהו. דאי משום טומאת מת, לא מטמאה אלא ברביעית
ומטמאה באוהל
אם כל הרביעית יחד
שמטמא משום כתם
במשהו. שנעקר מחיים. ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי. הלכך, לא שנא יושבת על משבר ולא שנא שאר מתות, כולהו מטמאות משום כתם, ומטמאות באוהל
-----------------------------------------
משנה ו
בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר היתה מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים כדברי ב"ה בש"א אף כטמא מת
ר' עובדיה מברטנורא
מערה למים לפסח
מכלי אל כלי לרחוץ בה את בשר הפסח. אבל במים אינה נוגעת, שהיא טבולת יום, שטבלה לסוף שבועים ואין לה הערב שמש עד יום שמונים שהוא תיכף להבאת כפרתה, והכתוב עשאה טבולת יום, דכתיב בכל קודש לא תגע, וקיי"ל בכל קודש לרבות את התרומה, וטבול יום, שני הוא. וכשהיא מערה אינה נוגעת במים אלא בכלי, ושני אינו מטמא כלי. אבל במים לא תגע, הואיל והם עשויין לרחוץ בהם את הפסח, דחולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמי
חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת
טבול יום דינו כנוגע בטמא מת, שהוא ראשון דוקא לקדשים, אבל לחולין לא הוי טבול יום כנוגע בטמא מת להיות ראשון, אלא שני, הלכך יכולה היא ליגע אפילו במים, שהמים חולין הן, וטבול יום שני הוא, ואין שני עושה שלישי בחולין. ואף על פי שהמים הללו נעשים על טהרת הקודש שהרי לרחיצת פסח עשויות, לא מהני שני בהו, דחולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמו
בית שמאי אומרים אף כטמא מת
שהוא אב הטומאה ועושה מגעו ראשון. כך מגעו של טבול יום, ראשון הוא