Niddah 10:1-2 - Mishna Yomit

פרק י

משנה א

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וניסת בש"א נותנין לה ד' לילות ובה"א עד שתחיה המכה הגיע זמנה לראות וניסת בש"א נותנין לה לילה הראשון ובה"א עד מוצאי שבת ד' לילות ראתה ועודה בבית אביה בש"א נותנין לה בעילת מצוה ובה"א כל הלילה כולה

ר' עובדיה מברטנורא

תינוקת. נותנין לה ארבעה לילות

ואפילו רואה, אמרינן דם בתולים הוא וטהור

עד שתחיה המכה

שתתרפא המכה של בעילה. וכל זמן שהדם שותת ממנה כשהיא עומדת, וכשהיא יושבת אינו שותת, או ששותת כשהיא יושבת על גבי דבר קשה, וכשיושבת על גבי דבר רך כגון על גבי כרים וכסתות אינו שותת, בידוע שלא חיתה המכה, ומחמת המכה של בתולים בא הדם. אבל אם הדם שותת בין כשהיא עומדת בין כשהיא יושבת ובין כשיושבת על דבר רך ובין כשיושבת על דבר קשה, אין זה דם מכה אלא דם נדה

הגיע זמנה לראות

ולא ראתה, ונישאת

עד מוצאי שבת ארבעה לילות

שהרי היא נישאת ברביעי. דבתולה נישאת ליום רביעי ונבעלת ליל חמישי

בעילת מצוה

בעילה ראשונה

כל הלילה כולה

ואפילו בועל בעילות הרבה. וכל הדברים הללו בדורות הראשונים בלבד, אבל אחר שפשטה החומרא שהחמירו בנות ישראל על עצמן שאפילו רואות דם טפה כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים, כל הנושא בתולה אפילו קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה מעולם, לאחר שבעל בעילת מצוה אין מותר לו לבוא עליה עד שתספור שבעה נקיים אחר שיפסוק הדם, כדין שאר נשים שרואות דם

--------------------------------------

משנה ב

נדה שבדקה עצמה יום ז' שחרית ומצאתה טהורה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמאה הרי היא בחזקת טהרה בדקה עצמה ביום ז' בשחרית ומצאתה טמאה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאתה טהורה הרי זו בחזקת טמאה ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה ואם יש לה וסת דיה שעתה ר"י אומר כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה הרי זו בחזקת טמאה וחכ"א אפי' בשניה לנדתה בדקה ומצאתה טהורה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהרה

ר' עובדיה מברטנורא

לא הפרישה

לא בדקה עצמה להפריש בטהרה

ולאחר ימים

לאחר שטבלה בליל שמיני

הרי זו בחזקת טהורה

בימים שבין טבילתה למציאת טומאה. וטהרותיה שנגעה בהן טהורות, דאימור השתא הוא דחזאת

ומטמאה מעת לעת

ארישא קאי, דקתני ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהרה, אבל מטמאה מעת לעת של ראיה זו או מפקידה לפקידה

אפילו בשניה לנדתה

בדקה שחרית ומצאה טהורה, ובין השמשות לא הפרישה, ולבסוף שבעה טבלה, ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה, הרי זו עד עכשיו בחזקת טהרה. ושלש מחלוקות בדבר, לתנא קמא בדיקת שחרית השביעי הוא דמטהרתה, אבל שני לנדתה, לא. ולר' יהודה אפילו בדיקת שחרית דשביעי לא מטהרה עד שתפרוש בין השמשות. ולרבנן אפילו בשני, דכיון דפסק פסק. ודוקא בשני הוא דמטהרי רבנן, אבל בראשון מצאה טהור ושוב לא בדקה, וטבלה בליל שמיני ועשתה טהרות, ואחר כך מצאה טמא, לא מטהרי רבנן, לפי שביום ראשון הוחזקה מעין פתוח. ומשום הכי קתני ואפילו בשניה לנדתה דוקא, אבל ראשון לא. והלכה כחכמים

Nidah10: 1

תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, וְנִסֵּת — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ אַרְבָּעָה לֵילוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה. הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, וְנִסֵּת — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אַרְבָּעָה לֵילוֹת. רָאֲתָה, וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ בְּעִילַת מִצְוָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כָּל הַלַּיְלָה כֻּלָּהּ.

[Regarding] a young girl whose time to discharge [uterine blood] has not arrived and she married, Beis Shammai say: We give her four nights. But Beis Hillel say: [We give her] until the wound heals. [If] her time to discharge [uterine blood] arrived and she married, Beis Shammai say: We give her the first night. But Beis Hillel say: [We give her] until the [night of the] de-parture of the Sabbath, [altogether] four nights. [If] she discharged blood while yet in her father’s house, Beis Shammai say: We give her the cohabitation of the mitzvah. But Beis Hillel say: [We give her] the entire first night.

Nidah10: 2

נִדָּה שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ יוֹם שְׁבִיעִי שַׁחֲרִית וּמָצְאתָה טְהוֹרָה, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה, וּלְאַחַר יָמִים בָּדְקָה וּמָצְאתָה טְמֵאָה — הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּיוֹם שְׁבִיעִי בְּשַׁחֲרִית וּמָצְאתָה טְמֵאָה, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה, וּלְאַחַר זְמַן בָּדְקָה וּמָצְאתָה טְהוֹרָה — הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וְאִם יֵשׁ לָהּ וֶסֶת — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא הִפְרִישָׁה בְּטָהֳרָה מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה — הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ בַשְּׁנִיָה לְנִדָּתָהּ בָּדְקָה וּמָצְאתָה טְהוֹרָה, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה, וּלְאַחַר זְמַן בָּדְקָה וּמָצְאָה טְמֵאָה — הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה.

[If] a niddah examined herself on the seventh day in the morning and found [herself to be] tahor, and at twilight she did not separate [in taharah], and after [several] days she examined herself and found [herself to be] tamei, she has a presumption of taharah. [If] she examined herself on the seventh day in the morning and found [herself to be] tamei, and at twilight she did not separate [in taharah], and after [some] time she examined [herself] and found [herself to be] tahor, she has a pre-sumption of tumah. And she conveys tumah [retroactively] for [a period of] twenty-four hours or from examination to ex-amination. But if she has a fixed period, her time suffices for her. R’ Yehudah says: As long as she did not separate in ta-harah from [the time of] minchah or later, she has a presumption of tumah. But the Sages say: Even [if] on the second day of her niddah period she examined [herself] and found [herself to be] tahor, and at twilight she did not separate [in taharah], and after [some] time she examined [herself] and found [herself to be] tamei, she has a presumption of taharah.

Suggestions