משנה ב
איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל ונמצא דם על המים ר' יוסי מטהר ור"ש מטמא שאין דרך האיש להוציא דם אלא שחזקת דמים מן האשה
ר' עובדיה מברטנורא
שעשו צרכיהן
הטילו מי רגלים
רבי יוסי מטהר
דהא אפילו באשה גרידתא דליכא אלא חדא ספיקא, ספק בא מן המקור ספק בא ממקום מי רגלים, מטהר רבי יוסי לעיל, וכל שכן הכא דדילמא מאיש אתי. ולא הדר תנא הכא רבי יוסי מטהר, אלא לאשמועינן ממשנה יתירתא דאפילו לכתחילה מטהר ר' יוסי לאשה שעושה צרכיה וראתה דם, שתתעסק בטהרות. דלא תימא דוקא דיעבד מטהר ר' יוסי טהרות שנתעסקה בהן, אבל לכתחילה לא אמרינן לה שתתעסק, קמשמע לן
ור' שמעון מטמא
אפילו הכא דאיכא ספק ספיקא, כדקתני טעמא
שחזקת דמים מן האשה
ולעיל פסקינן הלכה כר' יוסי דמטהר ואפילו בחד ספיקא, כל שכן הכא דאיכא תרתי:
--------------------------------------
משנה ג
השאילה חלוקה לנכרית או לנדה הרי זה תולה בה שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד ונמצא עליו דם כולן טמאות ישבו על ספסל של אבן או על האצטבא של מרחץ ר' נחמיה מטהר שהיה רבי נחמיה אומר כל דבר שאינו מקבל טומאה אין מקבל כתמים
ר' עובדיה מברטנורא
השאילה חלוקה
ואח"כ לבשתה היא ומצאה עליו כתם
לנכרית או לנדה
לנכרית שהיא רואה דם, שהיא גדולה וידענו בה שכבר ראתה, דומיא דנדה:
הרי זו תולה בה
וטהורה. דכיון דנדה היא, לא מקלקלה לה מידי. ונכרית נמי טמאה ותליא בה. אבל ישראלית טהורה ששאלה חלוק מחברתה טהורה, ואחר כך לבשתו חברתה, שתיהן טמאות, כדקתני שלש נשים כו', דכיון דאי תליא בה, מקלקלא לה, מאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך
של אבן
דאינו מקבל טומאה. וספסל דרישא איירי בשל עץ דראוי ליטמא במושב הזב והנדה
אין מקבל כתמים
כלומר לא גזרו על כתמים הנמצאים בו. וטעמא דר' נחמיה, דכתיב ונקתה לארץ תשב, כיון שישבה לארץ שאינה מקבלת טומאה, נקתה. והוא הדין לכל דבר שאינו מקבל טומאה. וכן אם ישבה על גבי כלי חרס, שאין מקבל טומאה מגבו, או על גבי מטלניות של בגד שאין בהן שלש על שלש שאינן מקבלין טומאה, בכל אלו לא גזרו על כתמים הנמצאים בהם. והלכה כר' נחמיה