משנה יג

הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב דברי רבי מאיר וחכ"א אין בכתמים משום זוב

ר' עובדיה מברטנורא

הרואה כתם

שמצאה טפת דם בחלוקה

הרי זו מקולקלת

אינה יודעת פתח נדותיה לידע מתי יתחילו אחד עשר יום שבין נדה לנדה, דהא לא ידעה אימת חזאי

וחוששת משום זוב

אם עברו עליה שלשה ימי זיבה משלבשה חלוק זה, ומצאה עליו כתם גדול שיעור שלשה גריסין ועוד, כלומר מעט יותר משלשה גריסין, מספקינן להו דילמא כל חדא וחדא בחד יומא, והויא זבה גדולה מספק, ואע"ג דבמקום אחד נמצאו

וחכמים אומרים אין בכתמים משום זוב

בגמרא מוקי מלתייהו דחכמים דהכא, כיחידאה, ואמר דרבי חנינא בן אנטיגנוס היא. ומודה ר' חנינא בן אנטיגנוס שאם לבשה ג' חלוקות לבנות בשלשה ימים מימי זיבה, חלוק ליום, ומצאה בכל אחת מהן כתם, דחוששת לזיבות. ואין צריך לומר אם ראתה שני ימים דם מגופה, ובשלישי לבשה חלוק הבדוק לה ומצאה בו כתם, דפשיטא שחוששת לזיבות. ולא נחלק ר' חנינא בן אנטיגנוס דהוא חכמים דמתניתין, אלא על הלובשת חלוק אחד בשלשה ימים מימי זיבתה ולבסוף מצאה כתם גדול שיעור שלשה גריסין ועוד במקום אחד, או אפילו בשלשה מקומות, דאיהו סבר בכהאי גוונא אינה חוששת לזיבות, הואיל ולא היו הכתמים בשלשה חלוקות. ור' מאיר ורבנן דאפליגו עליה סברי, כשמצאה שיעור שלשה גריסין ועוד בחלוק אחד, בין במקום אחד בין בשלשה מקומות, חוששת לזיבות. ואין הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס

----------------------------------

משנה יד

הרואה יום אחד עשר בין השמשות תחלת נדה וסוף נדה תחלת זיבה וסוף זיבה יום ארבעים לזכר ויום שמונים לנקבה בין השמשות לכולן הרי אלו טועות אמר רבי יהושע עד שאתם מתקנים את השוטות תקנו את הפקחות

ר' עובדיה מברטנורא

הרואה יום אחד עשר

שהוא סוף ימי זיבה ולמחר מתחילין ימי נדה

בין השמשות

ספק יום הוא והוי דם זיבה, ספק לילה ותחילת נדה

תחלת נדה וסוף נדה

בגמרא מפרש דהכי קתני, תחלת נדה וסוף זיבה. ובשביעי לנדתה, סוף נדה ותחלת זיבה. כלומר בין השמשות של אחד עשר, אם לילה הוא הרי ראייתה תחלת נדה, ואם יום הרי הדם דם של סוף זיבה. ואם ראתה שני ימים קודם לכן, חוששת משום זיבה. וכן אם ראתה בשביעי לנדתה בין השמשות, מספקינן נמי, אם לילה הוא, הרי הדם דם של תחלת זיבה, ואם תראה שני ימים אחרי כן חוששת משום זיבה. ואם יום הוא, הרי ראייתה סוף ימי נדה, ואף על פי שתראה שתי ימים אח"כ אינה זבה

יום ארבעים לזכר ויום שמונים לנקבה. בין השמשות לכולן

כלומר באיזו מאלו שתראה בין השמשות, ספק דם טמא ספק דם טהור. ואם תראה שני ימים אחרים חוץ מזו, הרי היא זבה מספק, ומביאה קרבן ואינו נאכל, שכל הטועות מביאות קרבן ואינו נאכל

השוטות

לטועות שאינן יודעות מתי ימי נדה וימי זיבה, קרי שוטות

עד שאתם מתקנים את השוטות

את הטועות הללו שראו בשעת הספק

בואו ותקנו את הפקחות

שרואות בשעה ודאית והן צריכות תיקון ולפרש ימי שמורן ותשמישן. כגון הנך דמייתו בברייתא, מי שרואה יום אחד טמא ויום אחד טהור כל ימיה, ותמיד היא רואה ביום ולא בלילה, משמשת שמיני ליום שראתה בו ראיה ראשונה, שהרי טהורה היא, שהרי בשבעה לערב טבלה ולא תראה עד תשיעי, הלכך משמשת שמיני שלם לילה ויום, ולילה שלאחריו שהוא נגהי תשיעי. ומשמשת ארבע לילות מתוך שמונה עשר יום לראיה ראשונה, שהרי אשה זו לא תהא זבה לעולם, שאינה רואה שלשה רצופים. וכשהיא רואה תשיעי, תהא שומרת עשירי ותשמש בלילה. ותראה באחד עשר, ותשמור שנים עשר ותשמש בלילה, הרי שתים. ותראה בשלשה עשר, ותשמור ארבעה עשר ותשמש בלילה, הרי שלשה. ותראה חמשה עשר, ותשמור ששה עשר ותשמש בערב, הרי ארבע. ובשבעה עשר תראה, ותשמור שמונה עשר, הרי כלו שמונה עשר ולא שמשה אלא ארבע לילות. לבד שמיני ולילו. ותשמיש אחרון אינו בתוך שמונה עשר. ולמחר בתשעה עשר כשתראה, תהא תחלת נדה, שהרי שלמו אחד עשר שבין נדה לנדה, וחוזרת למנינה שאמרנו. והכי איכא טובא שצריכות תיקון לימי תשמישן. וכולהו מייתי לה בברייתא בגמרא בפרקין