פרק ו

משנה א

בא סימן התחתון עד שלא בא העליון או חולצת או מתיבמת בא העליון עד שלא בא התחתון אף על פי שאי אפשר ר' מאיר אומר לא חולצת ולא מתיבמת וחכמים אומרים או חולצת או מתיבמת מפני שאמרו אפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון אבל אי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון

ר' עובדיה מברטנורא

בא סימן התחתון

שתי שערות שהוא סימן נערות

עד שלא בא העליון

סימן של דדין, והוא בוחל

או חולצת או מתיבמת

משום דגדולה היא. שהשערות סימן מובהק, ועלייהו סמכינן

אע"פ שאי אפשר

לרבנן לבוא סימן העליון בלא התחתון, ומכי אתא סימן העליון אע"ג דבדקו ולא אשכחו תחתון מימר אמרינן סימן התחתון ודאי אתא אלא שנשר, מכל מקום לר' מאיר לא חולצת ולא מתיבמת. דר' מאיר סבירא ליה אפשר לבוא סימן עליון בלא תחתון, ואנן אתחתון סמכינן, הלכך עדין קטנה היא ולא חולצת ולא מתיבמת. ור"מ לטעמיה דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא מתיבמין. קטן שמא ימצא סריס, וקטנה שמא תמצא אילונית

או חולצת או מתיבמת

ואפילו היא קטנה מתיבמת לרבנן, דלא חיישי למיעוטא שמא תמצא אילונית, דרוב נשים אינן אילוניות. מיהו לחליצה בעינן שתהא גדולה אפילו לרבנן, דאיש כתיב בפרשה, ומקשינן אשה לאיש. והלכה כחכמים

מפני שאמרו אפשר לתחתון לבוא וכו

אע"ג דתנא ליה ברישא הדר תניא זימנא אחריתי, משום דבעי למסמך ליה כיוצא בו וכו' דדמי ליה

-----------------------------------------

משנה ב

כיוצא בו כל כלי חרס שהוא מכניס מוציא ויש שמוציא ואינו מכניס כל אבר שיש בו צפורן יש בו עצם ויש שיש בו עצם ואין בו צפורן

ר' עובדיה מברטנורא

כל כלי חרס שהוא מכניס

משקה, כשמניחו על המים יש בו נקב גדול שהמים נכנסים לתוכו, כל שכן שאם נותן המים לתוכו יוצא המשקה לחוץ. אבל יש נקב קטן שמוציא ואינו מכניס. ונפקא מינה להא דקיימא לן דכלי חרס שלם שניקב אינו פסול לקדש בו מי חטאת, דהיינו לתת בתוכו מים של אפר פרה, עד שינקב נקב גדול בכונס משקה. אבל ניקב נקב קטן כמוציא משקה, לא נפיק מתורת כלי ולא מפסיל בהכי. ולעולם אין נקב קטן כמוציא משקה מוציא מתורת כלי אלא הגסטרא בלבד, דהיינו שבר כלי שיחדו למלאות בו מים ולהשתמש בו, אם ניקב במוציא משקה, בטל מתורת כלי, שאין אומרים הבא גסטרא אחרת ונשים תחת גסטרא זו לקבל המשקה היוצא. אבל כלי שלם שניקב במוציא משקה, לא בטיל מכלום, לפי שאדם חס עליו ואינו שוברו, ומשתמש בו, ומביא שבר כלי ומניח תחתיו לקבל המשקה היוצא ממנו. ומעתה הכי פירושה דמתניתין כל כלי חרס הפסול למי חטאת פסול לגסטרא, ויש פסול לגסטרא וכשר למי חטאת

כל אבר שיש בו צפורן

כגון אצבע יתירה שבאצבעות היד, אם יש בה צפורן חשובה אבר, ומטמא במגע ובמשא ובאוהל, כאבר שיש בו עצם שמטמא באוהל ואפילו אי ליכא כזית בשר, דקיי"ל האברים אין להם שיעור

ויש שיש בו עצם

ולא חשובה אבר אם יותרת היא, כיון שאין בו צפורן, ומטמאה במגע ובמשא, ואינה מטמאה באוהל כל זמן שאין בה כזית בשר. ואי לאו יתרת היא, ודאי מטמאה באוהל משום אבר, אע"ג דאין בה צפורן ואע"ג דליכא כזית בשר