משנה ו
גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים כל מקום שיש בו ארבעים סאה טובלין ומטבילין מטבילין בחריצין ובנעצים ובפרסת החמור המעורבת בבקעה בית שמאי אומרים מטבילין בחרדלית בית הלל אומרים אין מטבילין ומודים שהוא גודר כלים וטובל בהם וכלים שגדר בהם לא הוטבלו
ר' עובדיה מברטנורא
גל שנתלש
מן הים שהולך וסוער
ונפל על האדם ועל הכלים טהורים
לחולין בלבד, דחולין לא בעו כונה. אבל למעשר שני ולתרומה, לא טהר הטובל עד שיכוין
טובלין
איש ואשה
ומטבילין
כלים או ידים במקום שצריך טבילת ידים, כגון לקודש דלא סגי בנטילה
חריצין
רחבים ומרובעים כמערה, אלא שאינן מקורין
ונעיצים
קצרים מלמטה ורחבים מלמעלה
פרסת חמור
והוא הדין פרסת כל בהמה
המעורבת בבקעה
גומא שנעשית בקרקע על ידי פרסת רגל של בהמה ונתקבצו בה מים והיא מעורבת למקוה של ארבעים סאה על ידי נקב כשפופרת הנוד, מטבילין בה
חרדלית
כמו הר דלית. זרם מים הבאים מדליו של הר, פירוש מגובה ההר. ואפילו אין מתחלתן ועד סופן אלא ארבעים סאה מטבילין בהן לבית שמאי
ובית הלל אומרים אין מטבילין
עד שיהיו ארבעים סאה במקום אחד. שאין חרדלית מטהרת אלא באשבורן
שגודר כלים וטובל בהם
עושה מחיצה בכלים כדי שיעכבו הילוך המים ולא יהיו זוחלין, וטובל באותן המים שבתוך מחיצת הכלים שהן כמי מקוה
וכלים שגדר בהן לא הוטבלו
לפי שלא הוטבל כל הכלי במים שבתוך המחיצה, כי אם הצד שכלפי החרדלית ולא צד שכלפי חוץ. ואי קשיא, והא אמר ר' יוסי לעיל כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו, והיכי פליג אבית הלל שמודים שגודר כלים וטובל בהן. יש לומר, דהאי ומודים אסיפא קאי, דאמר וכלים שגדר בהן לא הוטבלו, והכי קאמר, מודים בית שמאי לבית הלל שהגודר כלים וטבל בהן, כלים שגדר בהן לא הוטבלו. אבל בית הלל לעולם סברי שאין גודר כלים וטובל בהן, כר' יוסי דאמר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו. והכי משמע בתוספתא
---------------------------------
פרק ו
משנה א
כל המעורב למקוה כמקוה חורי המערה וסדקי המערה מטביל בהם כמה שהם עוקת המערה אין מטבילין בה אלא אם כן היתה נקובה כשפופרת הנוד אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהיא מעמדת עצמה אבל אם אינה מעמדת עצמה מטבילין בה כמה שהיא
ר' עובדיה מברטנורא
כל המעורב. חורי המערה
חורין שבתוך המקוה. ומשום שרוב טבילות שלהן במערות, קרי למקוה מערה
כמה שהן
אע"פ שאין נקובין כשפופרת הנוד
עוקת המערה
גומא שבשולי המקוה, אין מימיה נחשבין עם מימי המקוה שלמעלה מהן להיות כשרים לטבול בהן, אלא אם כן יש ביניהן כשפופרת הנוד לחברן
אמר ר' יהודה אימתי
לא בא ר' יהודה לחלוק אלא לפרש
בזמן שהיא מעמדת את עצמה
כשבא לטבול בעוקא העוקא היא מעמדת את עצמה, ואין הגג המפסיק בינה ובין המערה נופל מאליו
אבל אם אינה מעמדת את עצמה
ובשעה שבא לטבול נופל גג העוקא שהוא תחתית המקוה ומתערבים מימי המערה במי העוקא
מטבילין בה כמו שהיא
ואפילו אין בנקב כשפופרת הנוד