משנה ג
נפלו מים טמאים ושתה טהור טמא: נפלו מים טמאים ומלא בכלי טהור טמא נפלו מים טמאים ונפל ככר של תרומה אם הדיח טמא ואם לא הדיח טהור ר' שמעון אומר בין שהדיח בין שלא הדיח טמא
ר' עובדיה מברטנורא
נפלו מים טמאים
הכא אשמעינן שמי גבאים הללו מקבלין טומאה על יד משקין טמאין שנפלו בהן
רבי שמעון אומר בין שהדיח בין שלא הדיח
אכולהו קאי ר' שמעון, בין אטומאה שבאה מחמת אדם בין מחמת כלי בין מחמת משקין, בכולהו סבירא ליה בין שהדיח בין שלא הדיח טמא הככר. וטעמא דרבי שמעון, שאני אומר שטיפת המים טמאים שנפלה מפי הטמא או מן הכלי או מן המשקין טמאין, לבסוף כשנפלו כל המים נשתיירה הטיפה ההיא על הככר וטמאתו. ואין הלכה כרבי שמעון
--------------------------------------------
משנה ד
נפל לתוכן מת או שהלך בהן הטמא ושתה טהור טהור אחד מי גבאים מי בורות מי שיחים מי מערות מי תמציות שפסקו ומקואות שאין בהם ארבעים סאה בשעת הגשמים הכל טהור פסקו הגשמים הקרובים לעיר ולדרך טמאים והרחוקים טהורין עד שיהלכו רוב בני אדם
ר' עובדיה מברטנורא
או שהלך בהן הטמא ושתה הטהור טהור
שאין מי גבאים עלולים לקבל טומאה עד שיתלשו, כדאמרן לעיל
אחד מי גבאים מי בורות מי שיחין
כולהו שוין לכל הדינים דתנינן במתניתין עד המעלה השנית. בורית, הן עשויין עגולין. שיחין, ארוכין וקצרים. מערות, מרובעות ומכוסות בקירוי אלא שיש להן פה
מי תמציות שפסקו
גשמים היורדים על ההרים ומתמצין המים ומבעבעין מן ההרים לאחר שפסקו הגשמים ופסקו ההרים מזחילתן, אותן המים הנשארים הן כמי גבאים, ואם שתה מהן אדם טמא או מילא בכלי טמא או נפלו בהן משקין טמאין, אין הטיפה הטמאה מתבטלת בהן. אבל כל זמן שלא פסקו ההרים מזחילתן, אע"פ שפסקו הגשמים, אין נחשבין כמי גבאים, ומי הגשמים הנזחלין אחר כך מן ההרים מבטלים הטיפה הטמאה אע"פ שהמים הראשונים לא בטלוה. והכי תנן בפרק ב' דמכשירין מי שפיכות שירדו עליהם מי גשמים, אם רוב מן הטהור, טהור. אימתי בזמן שקדמו מי שפיכות, אבל קדמו מי גשמים, אפילו כל שהוא, מי שפיכות טמא
הקרובים לעיר ולדרך טמאים
דחיישינן שמא שתה טמא או מילא בכלי טמא
עד שיהלכו רוב בני אדם
השיירות ההולכות בדרך רחוקה. דאז טמאים, שמא שתה מהן אדם טמא או מילא בכלי טמא