Parah 12:4-5

משנה ד

המזה מחלון של רבים ונכנס למקדש ונמצאו המים פסולים פטור מחלון של יחיד ונכנס למקדש ונמצאו המים פסולין חייב אבל כהן גדול בין מחלון של יחיד בין מחלון של רבים פטור שאין כ"ג חייב על ביאת המקדש מחליקין היו לפני חלון של רבים ודורסין ולא נמנעין מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותן אין מטמאין

ר' עובדיה מברטנורא

המזה מחלון של רבים

שעומד בחלון של רבים ומזה שם על הטמאים העוברים, והזה על הטמא כסבור שהמים שבידו טהורים להזאה

ונמצאו פסולים

אם נכנס בהזאה זו למקדש, פטור הטמא מקרבן, דהוי כספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור. ופירש הרמב"ם הטעם, דטמא זה אנוס הוא, דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולבדוק אם המים כשרין להזאה אם לאו, כיון שהיה עומד ברה"ר ומזה על הרבים. אבל העומד בחלון של יחיד ומזה, הוה ליה לטמא לבדוק על המים אם כשרים, אם לאו, וכיון דלא בדק, שגגה היא זו ולא אונס, ואם נכנס למקדש בהזאה זו חייב קרבן, דהוי כספק טומאה ברה"י דספיקו טמא

שאין כהן גדול חייב על ביאת המקדש

דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, מי שחטאו שוה לקהל דהיינו ליחידים, פרט לכהן גדול שאין חטאו שוה ליחידים

מחליקין היו

כלומר כל כך מי חטאת היו שם עד שהיו מחליקין בהן בני אדם, ואפ"ה דורסין בהן, משום דלא מטמאין, הואיל ונעשית מצותן

-----------------------------------

משנה ה

אוחז הוא הטהור בקרדום הטמא בכנפו מזה עליו אע"פ שיש עליו כדי הזייה טהור כמה יהא במים ויהיה בהם כדי הזייה כדי שיטביל ראשי גבעולין ויזה רבי יהודה אומר רואים אותם כאילו הן על אזוב של נחשת

ר' עובדיה מברטנורא

בכנפו - בכנף בגדו. לפי שהקרדום הצריך הזאה הוא אב הטומאה, וכשאוחז בכנפו נעשה הכנף ראשון, אין האוחזו טמא, דאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה. ואע"פ שיש על הקרדום מים כדי הזיה, אין האוחזו טמא משום נושא מי הנדה, הואיל ונעשית מצותן כבר

כדי שיטביל ראשי גבעולין ויזה

חוץ ממה שהאזוב בולע

כאילו הן על אזוב של נחושת

שאינו בולע. דרואים המים הבלועים באזוב כאילו הן בעין להשלים שיעור הזאה להיות הנושאן טמא. והא דכתיב ומזה מי הנדה דדרשינן מיניה לנושא כשיעור הזאה, היינו שאילו היו בעין היה בהן שיעור הזאה. ואין הלכה כר' יהודה