משנה ב

הזה ספק מן החוט ספק מן הכוש ספק מן הגבעול הזייתו פסולה הזה על שני כלים ספק על שניהם הזה ספק מחברו מיצה עליו הזאתו פסולה מחט שהיא נתונה על החרס והזה עליה ספק על המחט הזה ספק מן החרס מיצה עליה הזייתו פסולה צלוחית שפיה צר טובל ומעלה כדרכו ר' יהודה אומר הזייה ראשונה מי חטאת שנתמעטו טובל אפי' ראשי גבעולין ומזה בלבד שלא יספג נתכוין להזות לפניו והזה לאחריו לאחריו והזה לפניו הזייתו פסולה לפניו והזה על הצדדין שלפניו הזייתו כשרה מזין על האדם מדעתו ושלא מדעתו מזין על האדם ועל הכלים ואפי' הן מאה

ר' עובדיה מברטנורא

ספק מן הכוש ספק מן החוט כו

דבעינן הזאה ודאי מן האזוב. משום דאמרינן העמד טמא על חזקתו

מחברו מיצה עליו

שמא מתמצית מי חטאת של כלי אחד הלך על האחר

הזאתו פסולה

דאי מחבירו מיצה עליו אין זו הזאה מן האזוב

טובל ומעלה כדרכו

ולא אמרינן מתוך שנדחק בפיה לצאת שמא יחזרו המים לתוך הכלי ולא ישאר באזוב כשיעור

ר' יהודה אומר הזייה ראשונה

דהזאה ראשונה לא חיישינן, אבל הזאה שניה מתוך שנדחקו לצאת וגם הזה מהם, נתמעטו ביותר וחיישינן בהזאה שניה שמא לא נשארו באזוב כשיעור. ואין הלכה כר' יהודה

שלא יספג

שלא יקנח מצדדי הכלי או משוליו. דכתיב וטבל, ולא מספג

הזאתו פסולה

דבעינן כוונת הזאה והרי לא נעשית מחשבתו

ואפילו הן מאה

ולא בעינן הזאה בפני עצמה לכל איש ואיש או לכל כלי וכלי

------------------------------------------

משנה ג

נתכוין להזות על דבר שהוא מקבל טומאה והזה על דבר שאינו מקבל טומאה אם יש באזוב לא ישנה על דבר שאינו מקבל טומאה והזה על דבר שמקבל טומאה אם יש באזוב ישנה על האדם והזה על הבהמה אם יש באזוב לא ישנה על הבהמה והזה על האדם אם יש באזוב ישנה המים המנטפים כשרים לפיכך הם מטמאין לשם מי חטאת

ר' עובדיה מברטנורא

על דבר המקבל טומאה

אדם וכלים

על דבר שאינו מקבל טומאה

בהמה וכלי אבנים

אם יש באזוב לא ישנה

אם נשתייר באזוב כדי הזאה אינו צריך לחזור ולטבול פעם שניה, אלא מזה מאותו שנשתייר באזוב על הדבר הטמא ועלתה לו הזאה. דכתיב והזה הטהור על הטמא, עד שיתכוין להזות על הטמא, הלכך כשנתכוין בשעת טבילת האזוב להזות על הטמא לא ישנה, אלא יזה ממה שנשתייר באזוב. אבל אם טבל האזוב כדי להזות על דבר שאינו מקבל טומאה, הואיל ותחלת טבילתו פסולה, כך הזאתו פסולה, ולא יזה במה שנשתייר באזוב עד שישנה

המים המנטפין

מן האזוב שהטבילו לשם דבר שאינו מקבל טומאה, אם הטביל באותם טפות אזוב והזה מהן, כשרין

לפיכך הן מטמאין

לפי שלא נעשית מצותן, שהרי הטבילה הראשונה פסולה היתה, והרי אלו הטפות כשאר מי חטאת הכשרים שהן מטמאין