משנה ב
פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפוק בו את המרחץ לנער בו את הקדרה לקנח בו את הרחים בין מוכן בין שאינו מוכן טמאדברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור ר"ע אומר מן המוכן טמא שאינו מן המוכן טהור
ר' עובדיה מברטנורא
לפוק
לסתום נקבין שבמרחץ שלא יצא החום
ולנער בו את הקדירה
לאחוז בו את הקדירה כדי לערות ממנה לתוך הקערה או לתוך התמחוי
בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן
בפרק במה מדליקין מוכיח, דבהניחו בקופסא כולי עלמא לא פליגי דטמא, דהאאחשביה. ובזרקו לאשפה כולי עלמא לא פליגי דטהור, דהא בטליה. כי פליגי, היכא דתלה אותו במגוד, קויליי"א בלע"ז, או הניחואחורי הדלת. ר' אליעזר סבר בין הניחו במגוד שנראה כמוכן לגבי זרקו באשפה, בין הניחו אחורי הדלת שנראה כאינו מוכן לגביהניחו בקופסא, לעולם טמא כל זמן שלא זרקו באשפה. ורבי יהושע סבר, לעולם טהור כל זמן שלא הניחו בקופסא. ורבי עקיבא סבר,דתלאו במגוד מוכן הוא והוי כאילו הניחו בקופסא וטמא, והניחו אחורי הדלת דהוי שלא מן המוכן, הרי הוא כאילו זרקו באשפהוטהור. והתם מסיק דהדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע. והלכה כר' יהושע
————————————
משנה ג
העושה אספלנית בין בבגד בין בעור טהורה ר' יוסי אומר על העור טהור מלוגמא בבגד טהורה ובעור טמאה ר"ש בן גמליאל אומראף בבגד טמאה מפני שהיא ננערת
ר' עובדיה מברטנורא
אספלנית
תחבושת שעושים מחלב ושעוה וחמאה ושמן וכיוצא בזה, וממרחים אותה על הבגד או על העור ונותנים על המכהוהיא נמאסת, ואין הבגד והעור ראויין עוד לישיבה ולא לתשמיש אחר
מלוגמא
תחבושת עשויה מקמח ותאנים וכיוצא בהן, שאדם לועס ונותן על גב המכה. ופירוש מלוגמא, מלא לוגמא
בבגד טהור
לפי שהבגד נמאס ומתבטל ותו לא חזי לתשמיש
ובעור טמא
שאין המלוגמא מתדבקת על העור כמו על הבגד, ואין העור מתבטל בכך
מפני שהיא ננערת
לאחר שנתיבשה מעל הבגד היא ננערת ונשמטת מאיליה מעל הבגד והולך כל הלכלוך. ואין הלכה כרבישמעון בן גמליאל