פרק ה


משנה א


תנור תחלתו ארבעה ושיריו ארבעה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בד"א בגדול אבל בקטן תחלתו כל שהוא ושיריו רובו משתגמר מלאכתו איזהו גמר מלאכתו משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין רבי יהודה אומר משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנין


ר' עובדיה מברטנורא


תנור תחלתו ארבעה


סתם תנור עשוי כמין קדירה גדולה שאין לה שוליים, ומחברים אותו בטיט על גבי קרקע, ורצפת הקרקע היא תחתיתו של תנור. ואע"פ שמעצמו אין לו בית קבול אף על פי כן טמא, דבתוכו תלה רחמנא והרי יש לו תוך


תחלתו ארבעה


אין גובהו של תנור פחות מארבעה טפחים


ושייריו


אם היה גדול ונטמא ואחר כך נשבר, לא טהר עד שלא יהיה בשבריו ארבעה


במה דברים אמורים


דתחלתו ושייריו ארבעה


בגדול


העשוי לאפות ולצלות בו כדרך התנורים


אבל בקטן


העשוי לתינוקות לצחק בו


תחלתו כל שהוא


ולאו דוקא כל שהוא, דבציר מטפח לא הוי


ושייריו ברובו


בגמרא בפרק העור והרוטב מקשה על מתניתין דהכא, ובציר מטפח למאי חזי. ומשני, האי ושייריו ברובו אגדול קאי, ולא אתנור קטן. ומותבינן, בגדול, הא קאמר ושייריו ארבעה, דהא קתני במה דברים אמורים בגדול משמע דלא פליגי חכמים על תנא קמא בגדול כלל. ומשני, הא בתנור בר שבעה הא בתנור בר תשעה, כלומר בר שבעה שייריו ברובו, ואע"פ דלא הוו ארבעה ואין תנור פחות מארבעה, הואיל ומתחלתו היה כלי חשוב משתמשין בשייריו אע"פ שאינן ראויין כל כך, ובתנור של תשעה דרובו הוי שיעור גדול, מטמא בשייריו בארבעה כתחלתו


משתגמר מלאכתו


אתחלת תנור קאי. מאימתי התנור מיטמא, משתגמר מלאכתו


משיסיקנו


אע"ג דשאר כלי חרס סגי להו בצירוף כבשן, תנור דבעי לדבק בו טיט לעבותו להחזיק חומו לא נגמרה מלאכתו עד שיסיקנו. ומיהו לא בעי היסק גדול כדי לאפות בו פת, אלא כדי לאפות בו סופגנים, פת שבלילתה רכה העשויה כספוג, דבהיסק מועט סגי לה


משיסיק את החדש כדי לאפות בישן


דחדש כדי לאפות בו סופגנים בעי היסק מרובה מן הישן. ואם הוסק החדש היסק מועט דבהיסק כזה היה ישן ראוי לאפות בו סופגנים, היינו גמר מלאכתו. ואין הלכה כרבי יהודה


-----------------------


משנה ב


כירה תחלתה שלש ושיריה שלש משתגמר מלאכתה איזוהי גמר מלאכתה משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באלפס הכופח עשאו לאפייה שיעורו כתנור עשאו לבשול שיעורו ככירה האבן היוצא מן התנור טפח ומן הכירה שלש אצבעות חבור היוצא מן הכופח עשאו לאפייה שיעורו כתנור עשאו לבשול שיעורו ככירה אמר רבי יהודה לא אמרו טפח אלא בין התנור ולכותל היו שני תנורין סמוכים זה לזה נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור


ר' עובדיה מברטנורא


כירה


מקום שפיתת שתי קדירות. ופעמים שנותנים הקדירות לבשל בתוכה ופעמים על גבה


תחלתה שלש


גובהה אין פחות משלש אצבעות


משתגמר מלאכתה


מאימתי מיטמאה תחלתה, משתגמר מלאכתה


ביצה קלה


ביצת תרנגולת. ואמאי קרי לה ביצה קלה, שהיא קלה לבשל יותר מכל הביצים


טרופה


כשהיא טרופה ושבורה בקערה


ונתונה באלפס


שהוחם כבר, שהיא ממהרת להתבשל


הכופח


שיעור שפיתת קדרה אחת. וחומו רב מחום הכירה ופעמים שאופין בו פת


שיעורו כתנור


כדי לאפות סופגנים


שיעורו ככירה


לבשל בו ביצה קלה


האבן היוצא


רגילים לחבר אבן בתנור שבולטת ממנו לחוץ כדי שיהיה לו לבית אחיזה, וכתנור דמיא. ואם נטמא התנור נטמאת האבן, ונטמא הפת שנגע בה, מפני שהוא יד לתנור, וכתיב תנור וכירים יותץ וגו' טמאים יהיו לכם, לכל שבצרכיכם, לרבות את הידות שהן צורך לכלי


לא אמרו


דיותר מטפח בתנור ומשלש אצבעות בכירה לא הוי חיבור, אלא כשהאבן בין התנור ולכותל. מפני שמעכבת שאין יכולין לקרב התנור לכותל ודוחק את הבית, הלכך יותר מטפח עומדת לינטל היא. אבל לצד הבית, אפילו גדולה הרבה יד היא לתנור. ואין הלכה כרבי יהודה


והשאר טהור


דתניא בתורת כהנים, יכול שאני מרבה יותר מכשיעור, תלמוד לומר טמאים הם


Keilim5: 1
[א] תַּנּוּר — תְּחִלָתוֹ אַרְבָּעָה וּשְׁיָרָיו אַרְבָּעָה, דִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּגָדוֹל, אֲבָל בְּקָטָן — תְּחִלָּתוֹ כָּל שֶׁהוּא וּשְׁיָרָיו רֻבּוֹ, מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ. אֵיזֶהוּ גְּמַר מְלַאכְתּוֹ? מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סוּפְגָּנִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיַּסִּיק אֶת הֶחָדָשׁ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בַּיָּשָׁן סוּפְגָּנִין.
An oven: Its beginning is four [handbreadths] and its remnants are four [handbreadths, these are] the words of R’ Meir. But the Sages say: When do these words apply? In [the case of] a large [oven], but in [the case of] a small [oven], its beginning is the smallest amount and its remnants are the majority of it. [The above applies] from the time its manufacture is complete. What is [considered] the completion of its manufacture? From when one heats it enough to bake sponge cakes in it. R’ Yehudah says: When one heats a new [oven] enough to bake sponge cakes in an old [oven].
Keilim5: 2
[ב] כִּירָה — תְּחִלָּתָהּ שָׁלֹשׁ, וּשְׁיָרֶיהָ שָׁלֹשׁ, מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ. אֵיזֶהוּ גְּמַר מְלַאכְתָּהּ? מִשֶּׁיַסִּיקֶנָּה כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָאִלְפָּס. הַכֻּפָּח, עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה — שִׁעוּרוֹ כַתַּנּוּר; עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל — שִׁעוּרוֹ כַכִּירָה. הָאֶבֶן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר טֶפַח, וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת — חִבּוּר. הַיּוֹצֵא מִן הַכֻּפָּח, עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה — שִׁעוּרוֹ כַתַּנּוּר; עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל — שִׁעוּרוֹ כַכִּירָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא אָמְרוּ טֶפַח אֶלָּא בֵין הַתַּנּוּר וְלַכּוֹתֶל. הָיוּ שְׁנֵי תַנּוּרִין סְמוּכִים זֶה לָזֶה — נוֹתֵן לָזֶה טֶפַח וְלָזֶה טֶפַח, וְהַשְּׁאָר טָהוֹר.
A stove: Its beginning is three [fingerbreadths] and its remnants are three [fingerbreadths], from the time its manufacture is completed. What is [considered] the completion of its manufacture? From when one heats it enough to cook on it the most easily cooked egg, [which has been] beaten and put into a stewpot. A kupach: [If] one made it for baking, its measure is that of an oven; [if] one made it for cooking, its measure is that of a stove. A stone that juts out one handbreadth from an oven, or three fingerbreadths from a stove, [is] a connection. [A stone] that juts out of a kupach: [If] one made it for baking, its measure is that of an oven; [if] one made it for cooking, its measure is that of a stove. R’ Yehudah said: They only said ‘‘one handbreadth’’ between the oven and the wall. [If] two ovens were adjacent to each other, one handbreadth is allotted to one [oven] and one handbreadth to the other [oven], and the remainder is tahor.