פרק ה
משנה א
תנור תחלתו ארבעה ושיריו ארבעה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בד"א בגדול אבל בקטן תחלתו כל שהוא ושיריו רובו משתגמר מלאכתו איזהו גמר מלאכתו משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין רבי יהודה אומר משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנין
ר' עובדיה מברטנורא
תנור תחלתו ארבעה
סתם תנור עשוי כמין קדירה גדולה שאין לה שוליים, ומחברים אותו בטיט על גבי קרקע, ורצפת הקרקע היא תחתיתו של תנור. ואע"פ שמעצמו אין לו בית קבול אף על פי כן טמא, דבתוכו תלה רחמנא והרי יש לו תוך
תחלתו ארבעה
אין גובהו של תנור פחות מארבעה טפחים
ושייריו
אם היה גדול ונטמא ואחר כך נשבר, לא טהר עד שלא יהיה בשבריו ארבעה
במה דברים אמורים
דתחלתו ושייריו ארבעה
בגדול
העשוי לאפות ולצלות בו כדרך התנורים
אבל בקטן
העשוי לתינוקות לצחק בו
תחלתו כל שהוא
ולאו דוקא כל שהוא, דבציר מטפח לא הוי
ושייריו ברובו
בגמרא בפרק העור והרוטב מקשה על מתניתין דהכא, ובציר מטפח למאי חזי. ומשני, האי ושייריו ברובו אגדול קאי, ולא אתנור קטן. ומותבינן, בגדול, הא קאמר ושייריו ארבעה, דהא קתני במה דברים אמורים בגדול משמע דלא פליגי חכמים על תנא קמא בגדול כלל. ומשני, הא בתנור בר שבעה הא בתנור בר תשעה, כלומר בר שבעה שייריו ברובו, ואע"פ דלא הוו ארבעה ואין תנור פחות מארבעה, הואיל ומתחלתו היה כלי חשוב משתמשין בשייריו אע"פ שאינן ראויין כל כך, ובתנור של תשעה דרובו הוי שיעור גדול, מטמא בשייריו בארבעה כתחלתו
משתגמר מלאכתו
אתחלת תנור קאי. מאימתי התנור מיטמא, משתגמר מלאכתו
משיסיקנו
אע"ג דשאר כלי חרס סגי להו בצירוף כבשן, תנור דבעי לדבק בו טיט לעבותו להחזיק חומו לא נגמרה מלאכתו עד שיסיקנו. ומיהו לא בעי היסק גדול כדי לאפות בו פת, אלא כדי לאפות בו סופגנים, פת שבלילתה רכה העשויה כספוג, דבהיסק מועט סגי לה
משיסיק את החדש כדי לאפות בישן
דחדש כדי לאפות בו סופגנים בעי היסק מרובה מן הישן. ואם הוסק החדש היסק מועט דבהיסק כזה היה ישן ראוי לאפות בו סופגנים, היינו גמר מלאכתו. ואין הלכה כרבי יהודה
-----------------------
משנה ב
כירה תחלתה שלש ושיריה שלש משתגמר מלאכתה איזוהי גמר מלאכתה משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באלפס הכופח עשאו לאפייה שיעורו כתנור עשאו לבשול שיעורו ככירה האבן היוצא מן התנור טפח ומן הכירה שלש אצבעות חבור היוצא מן הכופח עשאו לאפייה שיעורו כתנור עשאו לבשול שיעורו ככירה אמר רבי יהודה לא אמרו טפח אלא בין התנור ולכותל היו שני תנורין סמוכים זה לזה נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור
ר' עובדיה מברטנורא
כירה
מקום שפיתת שתי קדירות. ופעמים שנותנים הקדירות לבשל בתוכה ופעמים על גבה
תחלתה שלש
גובהה אין פחות משלש אצבעות
משתגמר מלאכתה
מאימתי מיטמאה תחלתה, משתגמר מלאכתה
ביצה קלה
ביצת תרנגולת. ואמאי קרי לה ביצה קלה, שהיא קלה לבשל יותר מכל הביצים
טרופה
כשהיא טרופה ושבורה בקערה
ונתונה באלפס
שהוחם כבר, שהיא ממהרת להתבשל
הכופח
שיעור שפיתת קדרה אחת. וחומו רב מחום הכירה ופעמים שאופין בו פת
שיעורו כתנור
כדי לאפות סופגנים
שיעורו ככירה
לבשל בו ביצה קלה
האבן היוצא
רגילים לחבר אבן בתנור שבולטת ממנו לחוץ כדי שיהיה לו לבית אחיזה, וכתנור דמיא. ואם נטמא התנור נטמאת האבן, ונטמא הפת שנגע בה, מפני שהוא יד לתנור, וכתיב תנור וכירים יותץ וגו' טמאים יהיו לכם, לכל שבצרכיכם, לרבות את הידות שהן צורך לכלי
לא אמרו
דיותר מטפח בתנור ומשלש אצבעות בכירה לא הוי חיבור, אלא כשהאבן בין התנור ולכותל. מפני שמעכבת שאין יכולין לקרב התנור לכותל ודוחק את הבית, הלכך יותר מטפח עומדת לינטל היא. אבל לצד הבית, אפילו גדולה הרבה יד היא לתנור. ואין הלכה כרבי יהודה
והשאר טהור
דתניא בתורת כהנים, יכול שאני מרבה יותר מכשיעור, תלמוד לומר טמאים הם