משנה ז
מיחם שטפלו בחומר ובחרסית הנוגע בחומר טמא ובחרסית טהור קומקום שניקב ועשאו בזפת ר' יוסי מטהר שאינו יכול לקבל אתהחמין כצונן וכן היה אומר בכלי זפת כלי נחשת שזפתן טהורין ואם ליין טמאין
ר' עובדיה מברטנורא
מיחם
כלי שמחממים בו המים
בחומר
טיט עב
חרסית
דק כחרס. ויש מפרשים, כתישת חרסים
הנוגע בחומר טמא
לפי שהוא נדבק ומתחבר במיחם וחשוב כעצמו של כלי, הלכך אם נטמא המיחם נטמא החומר שסביבו כמותו,והאוכלים הנוגעים בחומר טמאים
ובחרסית טהור
דחרסית אינו נדבק ומפריך ונפיל, ולא חשיב כעצמו של כלי
קומקום
יותר גדול ממיחם. ובלע"ז קוראין לו קומקומ"ו
שאינו יכול לקבל את החמין
שהזפת ניתך ונמס במים חמין. ואע"פ שיכול לקבל את הצונן אינו חשוב כלי וטהור
וכן היה אומר בכלי זפת
כלים העשוים מן הזפת עצמו, שהן טהורין, הואיל ואין יכולין לקבל את החמין כצונן. ורבותי פירשו, בכליזפת, בכלים הזפותים, ומפרש ואזיל כיצד, כלי נחושת שזפתן טהורים. אם היו הכלים טמאים ונגע אדם או אוכלין ומשקין בזפת, טהורים,דאין הזפת חיבור ואינו נחשב כעצמו של כלי
ואם ליין
ואם זפתן מתחלה לשום בתוכן יין ואין דעתו להשתמש בהן בחמין כלל
טמאין
דאז הוי הכלי צריך לזפת והוי זפת חיבור
----------------------------------
משנה ח
חבית שנקבה ועשאה בזפת יתר מצרכה הנוגע בצרכה טמא יתר מצרכה טהור זפת שנטפה על החבית הנוגע בה טהור משפך של עץושל חרס שפקקו בזפת ר"א בן עזריה מטמא ר' עקיבא מטמא בשל עץ ומטהר בשל חרס רבי יוסי מטהר בשניהם
ר' עובדיה מברטנורא
יותר מצרכה
כנגד הנקב הוא צורכה, ומה שהוא שלא כנגד הנקב הוי יותר מצרכה, ולא חשיב חיבור, כיון דלא צריך לחבית. ורמב"םפירש, יותר מצרכה כגון שעשה הסתימה עבה ביותר עד שיוכל להנטל ממנה ותשאר סתומה, ואפילו הכל כנגד הנקב
זפת שנטפה על החבית
שאינה נקובה
הנוגע בה
בטיפת הזפת
טהור
אע"פ שהחבית טמאה. שאין הזפת חיבור לחבית כיון שאין החבית צריכה לה
שפקקן בזפת
שסתם פי הנקב של המשפך העשוי להכניס ממנו יין לחבית
רבי אלעזר בן עזריה מטמא
דחשיב ליה סתימה, בין בשל עץ בין בשל חרס
ור"ע מטמא בשל עץ
מפני שהזפת הוא מינו, שהזפת יוצא מן העץ
ומטהר בשל חרס
שאינו מינו ולא חשיב חיבור. ולא דמי סתימת פי המשפך לסתימת נקב החבית דחשיב חיבור, לפי שהנקב שבפיהמשפך שעשאו היוצר מתחלה חלק הוא ונקלף הזפת ממנו ואינו מתקיים, אבל חבית שניקבה לאחר שהוסקה בכבשן אי אפשר לנקבלהיות חלק ושוה ואין הזפת נקלף ממנו אי נמי, נקב שבפי המשפך סופו להסיר סתימתו כשירצה לשפוך יין בחבית, הלכך לא חשיבאסתימה אלא במשפך של עץ לפי שהוא מינו, אבל חבית שניקבה אין סופו להסיר הסתימה
רבי יוסי מטהר בשניהם
דסתימת פי המשפך לא חשיבא סתימה, והרי הוא כאילו לא נסתם ואין לו בית קבול. והלכה כר"ע
-------------