משנה ז

הטמאין שבכלי חרס טבלה שיש לה לזביז ומחתה שלמה וטבלא שהיא מלאה קערות נטמאת אחת מהם בשרץ לא נטמאו כולם אם ישלה לזביז עודף נטמאה אחת מהם נטמאו כולן וכן בית תבלין של חרס וקלמרים המתואמות ובית תבלין של עץ שנטמא אחד במשקה לאנטמא חבירו רבי יוחנן בן נורי אומר חולקין את עוביו המשמש לטמא טמא המשמש לטהור טהור אם יש לו לזביז עודף נטמא אחד מהםנטמא חבירו

ר' עובדיה מברטנורא

טבלא שיש לה לזבז ומחתה שלימה

שיש לה דפנות, טמאים, שיש להן בית קיבול. ומרישא דהטהורים שבכלי חרס הוה שמעינןדהנך טמאים, אלא אורחיה דתנא הכי, כדתנן בפרק ואלו טריפות   ואלו כשרות, והכי איכא טובא במשנה

טבלא

של חרס

שהיא מלאה קערות

שהיא עשויה קערות קערות, והקערות הן מגופה ומחוברין בה

ואם יש לה לזבז עודף

אם שפת הטבלא סביב עודף ועולה למעלה יותר מפיהן של קערות

נטמאה אחת מהן נטמאו כולן

דכשנכנס השרץ בפי הקערה כבר נכנס באויר הלזבז העודף סביב, ונטמאת כל הטבלא, דכלי חרסמטמא מאוירו, וכשנטמאת הטבלא כולה נטמאו כל הקערות שהן מגופה

בית התבלין

כלי חרס עשוי רבועים רבועים, לתת בכל רבוע ורבוע מין אחד של תבלין ולא יתערבו זה בזה

קלמרים המתואמות

כלי עשוי לתת בתוכו הדיו והקולמוס והכלים הצריכים לסופר. ועשוי גם הוא רבועים רבועים תאומים, ובארצנומהם הרבה, וקורים להם בלע"ז קלמר"י

בית תבלין של עץ

שעשוי גם הוא רבועים רבועים ואין לו לזבז עודף

שנטמא אחד מהן במשקה

דרבנן גזרו על המשקים הבאים מחמת שרץ לטמא כלים, גזירה משום משקה זב וזבה, שהם מטמאיםכלים דאורייתא. ודוקא כשנטמא במשקה לא נטמא חברו, שכלי שנטמאו אחוריו במשקים לא נטמא תוכו, הלכך כשנטמא אחד מהן במשקיןהוי דופן של הטמא אחוריו של חברו ולא נטמא חברו. אבל בטומאת שרץ דאורייתא דכל היכא דנגע בכלי עץ בין מאחוריו בין מתוכו נטמאכולו, אם נטמא אחד מהן נטמא חברו, שהטומאה נוגעת בו מאחוריו. ובכלי חרס דאינו מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו, אפילו בטומאת שרץאם נטמא אחד מהן לא נטמא חבירו, דתוכו של זה נעשה גב לחבירו, וכלי חרס אין מיטמא מגבו. אבל כלי עץ מיטמא מגבו בטומאת שרץ,אבל לא בטומאת משקין להיות נטמא כולו

חולקים את עביו

דופן עב ורחב שבין שני הרבועים, רמינן פלגא להאי גיסא ופלגא להאי גיסא בטומאת משקים דרבנן, וחצי עובי הדופןשלצד הטהור טהור. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי

----------------------------------

משנה ח

הלפיד טמא ובית שקעו של נר מטמא באויר המסרק של צרצור רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין

ר' עובדיה מברטנורא

הלפיד

כעין קערה של חרס מחודדת מלמטה ותוחבים חידודה בראש קונדס, ובתוך אותה קערה נותנים חתיכות בגד ושמן ועטרןומדליקין ומגביהין למעלה והיא מאירה למרחוק. ומפני שהיא מחודדת ואינה יכולה לעמוד בפני עצמה סלקא דעתך אמינא שלא תיטמא,קמ"ל דהואיל ומקום מושבה מתוקן ומיוחד להושיבה בראש הקונדס הרי זו מיטמאה

ובית שקעו של נר

כלי חרס עשוי להיות הנר יושב ומשוקע בו

מטמא באויר

דחשיב כתוך לטמא באויר, אף על פי שאין כל הנר משוקע בו כי אם מעט ממנו

המסרק של צרצור

כלי חרס שעושים על פיו שבכה כמין מכבר מעשה רשת והמערה ממנו מטיל המים ממקומות הרבה, ורוב הכליםששותין בהם מים בארץ ישמעאל עשויים כך, וסביב אותה שבכה בולטים שינים כשיני המסרק, שעושים אותן לנוי. ואם נתלה שרץ באויראותן שינים פליגי בה רבי אליעזר ורבנן אי חשיב תוך כלי חרס אי לא. והלכה כחכמים דחשבי לה תוך ומטמאין