משנה ג
חומר בקדשים מבתמורה ובתמורה מבקדשים שהקדשים עושים תמורה ואין תמורה עושה תמורה הצבור והשותפין מקדישים אבל לא ממירים ומקדישים אברים ועוברים אבל לא ממירים חומר בתמורה שהקדושה חלה על בעלת מום קבוע ואינה יוצא לחולין להגזז ולהעבד רבי יוסי בר רבי יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשים רבי אלעזר אומר הכלאים והטרפה ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס לא קדשים ולא מקדישים
ר' עובדיה מברטנורא
ואין תמורה עושה תמורה
דתמורתו אמר רחמנא ולא תמורת תמורתו
אברים ועוברים לא ממירים
דבהמה בבהמה כתיב
על בעלת מום קבוע
שאם המיר בהמת חולין בעלת מום בבהמה תמימה של הקדש, חלה עליה קדושה חמורה כל כך שאם יפדוה לא תצא לחולין ליגזז וליעבד אלא כדין קדשים שקדם הקדשן את מומן שכשפודין אותן אין בהן היתר גיזה ועבודה אלא היתר אכילה, משא"כ בקדשים שאם קדם מומן להקדישן יוצאין לחולין ע"י פדיון ליגזז וליעבד, אבל בתמורה גלי קרא טוב ברע או רע בטוב, לא הפריש בין תם לבעל מום
עשה שוגג כמזיד בתמורה
שאם סבור לומר שור שחור שיצא מביתי תחילה יהא תמורה תחת זו, ויצא מפיו שור לבן, גבי תמורה קדיש ולוקה, דגלי ביה קרא יהיה קודש, לרבות שוגג כמזיד. אבל בכהאי גונא לקדשים, אם בעל מום הוא, למזבח לא קדיש ואינו לוקה, דהקדש טעות אינו הקדש
הכלאים
הבא מתיש ורחל
לא קדשים
בתמורה. ואע"ג דתמורה חלה קדושתה על בעל מום קבוע, אינה חלה על אלו
ולא מקדישים
אחרים בתמורה, אם קדשים הם. וטריפה משכחת לה שהיא קדושה, כגון שהקדיש בהמה ואח"כ נטרפה, ובזו הוצרך לומר דאע"פ שקדושה היא, אין עושה תמורה. אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס, מתחלת ברייתן נתקלקלו ואי אתה מוצא בהן קדושה אלא בולדי קדשים, שקדשה אמם קודם שנתעברה, דהשתא מאליהן קדשים, דירך אמן הן, ובהן הוצרך לומר דאין עושין תמורה. ואליבא דר' יהודה דאמר בשאר ולד קדשים עושה תמורה. ולא דמו לבעל מום, דבעל מום יש במינו קרבן אבל הנך אין במינן קרבן וחשיבי כבהמה טמאה שאינה עושה תמורה. וכרבי יוסי ברבי יהודה וכרבי אלעזר קיימא לן, דליכא מאן דפליג עלייהו בהא
פרק ג
משנה א
אלו קדשים שולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן ולד שלמים ותמורתן וולדן וולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כשלמים וטעונים סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק רבי אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים וחכמים אומרים יקרב אמר רבי שמעון לא נחלקו על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב ועל מה נחלקו על הולד שרבי אליעזר אומר לא יקרב וחכמים אומרים יקרב העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים אמר רבי פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג
ר' עובדיה מברטנורא
אלו קדשים. וולד ולדן עד סוף העולם
בגמרא פריך, כיון דתני וולדן, ולד ולדן עד סוף העולם למה לי. משום דשמעיה תנא דידן לר' אליעזר דאמר לקמן ולד שלמים לא יקרב שלמים, משום הכי תנא ולד ולדן עד סוף העולם, כלומר, לא מיבעיא בולדן דלא מודינא לך, אלא אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך
ולד שלמים לא יקרב שלמים
אלא כונסו לכיפה ומת. מדרבנן. משום גזירה, דאי אמרת ולד שלמים יש לו תקנה, אתי לשהויי לאם עד שתלד ויגדל עדרים מן הולדות ואתו בהו לידי גיזה ועבודה
לא נחלקו על ולד ולד שלמים
מודים חכמים לר' אליעזר בולד ולד שלמים דלא יקרב, שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דלגדל עדרים בעי. ופסק ההלכה כתנא קמא שולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כשלמים
העיד רבי יהושע וכו
דלא כר' אליעזר. ועדות זה אמת והלכה
ואכלנו ולדה שלמים בחג
בחג השבועות קאמר, שאם היה ממתין ומצפה לחג הסוכות, נמצא עובר בעשה, שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה. דמשמע ברגל ראשון שתבוא שמה, תביא כל נדרים שעליך. מיהו בלאו דלא תאחר אינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים