Temurah 2:1-2 - Mishna Yomit

פרק ב

משנה א

יש בקרבנות היחיד מה שאין בקרבנות הצבור ויש בקרבנות הצבור מה שאין בקרבנות היחיד שקרבנות היחיד עושים תמורה וקרבנות הצבור אינם עושים תמורה קרבנות היחיד נוהגין בזכרים ובנקבות וקרבנות צבור אין נוהגין אלא בזכרים קרבנות היחיד חייבין באחריותן ובאחריות נסכיהם וקרבנות הצבור אינן חייבין לא באחריותן ולא באחריות נסכיהן אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח יש בקרבנות הצבור מה שאין בקרבנות היחיד שקרבנות הצבור דוחין את השבת ואת הטומאה וקרבנות היחיד אינן דוחים לא את השבת ולא את הטומאה אמר רבי מאיר והלא חביתי כהן גדול ופר יום הכפורים קרבן יחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה אלא שזמנן קבוע

ר' עובדיה מברטנורא

יש בקרבנות היחיד. וקרבנות הצבור אין נוהגים אלא בזכרים

דרובן עולות, ועולה זכר הוא, ואין מביאין שלמים אלא כבשי עצרת דזכרים הן, וחטאת שלהן נמי כתיב בכולהו שעיר חטאת אחד

קרבנות היחיד חייבין באחריותן

כלומר, יש מאותן שקבוע להן זמן שאפילו עבר זמנן חייב להקריבם, כגון עולת יולדת וקרבנות מצורע, אם עבר שמיני שלו חייב להקריבם לאחר זמן. אבל קרבנות צבור שיש להם זמן, אם עבר זמנן בטל קרבנן

משקרב הזבח

שאם קרב הזבח בזמנו ולא קרבו נסכיו עמו, חייבין להקריבם אפילו מכאן ועד עשרה ימים. דכתיב בפרשת פנחס בכולהו ומנחתם ונסכיהם לפרים, לומר לך מנחתם ונסכיהם של קרבנות צבור קרבים אפילו בלילה ואפילו למחר, אם קרבו קרבן בזמנו ולא נזדמנו להם מנחות ונסכים, מקריבין אותן כשיזדמנו להן אפילו לאחר כמה ימים

חביתי כהן גדול

דוחין שבת וטומאה. דכתיב בהו מנחת תמיד, הרי לך כמנחה של תמידין שדוחה שבת וטומאה. דבתמיד כתיב במועדו, ואמרינן במועדו אף בשבת, אף בטומאה, שאם היו רוב הכהנים טמאים עושים אותו בטומאה

פר יוה"כ

פרו של כהן גדול

אלא שזמנן קבוע

כלומר, אין הטעם תלוי אלא בקביעות הזמן, דכל קרבן שזמנו קבוע ואם עבר הזמן אין לו תשלומים, דוחה שבת וטומאה. והלכה כרבי מאיר

משנה ב

חטאת היחיד שכפרו בעליו מתות ושל צבור אינן מתות רבי יהודה אומר ימותו אמר רבי שמעון מה מצינו בולד חטאת ובתמורה חטאת ובחטאת שמתו בעליה ביחיד דברים אמורים אבל לא בצבור אף שכפרו הבעלים ושעברה שנתן ביחיד דברים אמורים אבל לא בצבור

ר' עובדיה מברטנורא

חטאת היחיד שכיפרו בעליו

שאבדה ונתכפר באחרת ואח"כ נמצאת הראשונה

ושל צבור

שכיפרו באחרת

אינן מתות

דחטאות המתות הלכה למשה מסיני היא, וסבירא ליה לתנא קמא דליחיד גמירי ולא לשל צבור

רבי יהודה אומר ימותו

דבשל צבור נמי גמירי

אמר ר' שמעון מה מצינו

כלומר, קיימא לן חמש חטאות מתות, שמתו בעליה, ושכיפרו בעליה באחרת, ושעברה שנתה, וולד חטאת, ותמורת חטאת. וכי היכי דתלת מינייהו לאו בצבור גמירי, דהא לא משכחת להו בקרבנות צבור, ולד חטאת לא משכחת לה בצבור שאין חטאת נקבה בצבור, ותמורת חטאת נמי אין קרבן צבור עושה תמורה, ושמתו בעליה אין צבור מתים

אף שכיפרו בעליה ושעברה שנתה

אע"ג דאפשר דמשתכחי בצבור, לא גמירי דמתות

ביחיד דברים אמורים

דמתות, אבל לא בצבור. והלכה כר' שמעון

Temurah2: 1

יֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הֵיָּחִיד מַה שֶּׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, וְיֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר מַה שֶׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד: שֶׁקָּרְבְּנוֹת הַיָּחִיד עוֹשִׂים תְּמוּרָה, וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵינָם עוֹשִׂים תְּמוּרָה; קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד נוֹהֲגִין בַּזְּכָרִים וּבַנְּקֵבוֹת, וְקָרְבְּנוֹת צִבּוּר אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בַזְּכָרִים; קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן וּבְאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶם, וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵין חַיָּבִין לֹא בְאַחֲרָיוּתָן וְלֹא בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן. אֲבָל חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן מִשֶּׁקָּרַב הַזָּבַח. יֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר מַה שֶּׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד: שֶׁקָּרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה, וְקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד אֵינָן דּוֹחִים לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: וַהֲלֹא חֲבִיתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל וּפַר יוֹם הַכִּפּוּרִים קָרְבָּן יָחִיד וְדוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה! אֶלָּא שֶׁזְּמַנָּן קָבוּעַ.

There are [laws] that apply to offerings of individuals that do not apply to communal offerings, and there are [laws] that apply to communal offerings that do not apply to offerings of individuals: For the offerings of individuals make a temurah, but communal offerings do not make a temurah; the offerings of individuals come as both males and females, but communal offerings come only as males; [with regard to] offerings of individuals [the owner] bears responsibility for [offering] them and [bears] responsibility for [offering] their nesachim, but [with regard to] communal offerings [the owners] do not bear responsibility for [offering] them nor responsibility for [offering] their nesachim. But they do bear responsibility for [offering] the nesachim once the offering has been brought. There are laws that apply to communal offer- ings that do not apply to offerings of individuals: For communal offerings override the [strictures of] the Sabbath and [override the laws of] tumah, whereas offerings of individuals override neither [the strictures of] the Sabbath nor [the laws of] tumah. R’ Meir said: But are not the chavitim of the Kohen Gadol and the Yom Kippur bull offerings of individuals, yet they override the Sabbath and tumah?! Rather, [it is] because the time [for the offerings] is fixed.

Temurah2: 2

חַטַּאת הַיָּחִיד שֶׁכִּפְּרוּ בְעָלָיו — מֵתוֹת, וְשֶׁל צִבּוּר — אֵינָן מֵתוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יָמוּתוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַה מָּצִינוּ בִּוְלַד חַטַּאת וּבִתְמוּרַת חַטַּאת וּבַחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ, בַּיָּחִיד דְּבָרִים אֲמוּרִים אֲבָל לֹא בַצִּבּוּר, אַף שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים וְשֶׁעָבְרָה שְׁנָתָן, בַּיָּחִיד דְּבָרִים אֲמוּרִים אֲבָל לֹא בַצִּבּוּר.

[Regarding] an individual’s chatas whose owner received atonement, [it] must be left to die. But communal [chataos whose owners have received atonement] are not left to die. R’ Yehudah says: They must be left to die. R’ Shimon said: Just as we find with [regard to] the offspring of a chatas, and with the temurah of a chatas, and with a chatas whose owners have died, the matter was stated [only] regarding [the chatas of] an individual and not regarding a communal [chatas], so too [with regard to a chatas] whose owners have received atonement and [a chatas] whose year has passed, the matter was stated [only] regarding [the chataos] of individuals but not communal [chataos].

Suggestions