משנה ה
אין מי חטאת נעשין מי חטאת אלא עם מתן אפר אין בית הפרס עושה בית הפרס ולא תרומה אחר תרומה ולא תמורה עושה תמורה ולא הולד עושה תמורה רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה אמרו לו הקדש עושה תמורה לא הולד ולא תמורה עושין תמורה
ר' עובדיה מברטנורא
אין מי חטאת נעשים מי חטאת אלא עם מתן אפר
בשעה שנותן את האפר נעשים מי חטאת, והלכך בעינן שיהיו מים תחילה בכלי ואח"כ אפר. אבל נתן אפר תחילה ואח"כ מים, פסול, דהא לא היו שם מים בשעת מתן אפר כדי שיעשו מי חטאת, ותו לא מיעבדי מי חטאת. וקרא דכתיב נתן עליו מים חיים, לא שיתן המים על האפר, דהא כתיב מים חיים אל כלי, דמשמע המים נתונים אל הכלי ולא אל האפר, אלא, ונתן עליו, להזהיר שאחר שיתן האפר על המים יערבם באצבעו יפה ויחזיר המים שתחתיו עליו
אין בית הפרס עושה בית הפרס
שדה שנחרש בה קבר, אם חזר וחרש בית הפרס ושדות שסביבותיו, לא מחזקינן לשאר שדות כבית הפרס ולומר שהמחרישה הוליכה העצמות לשדות שסביבותיה, דקבר אחד לא עביד בית הפרס. אלא כל אותה שדה שאבד בה הקבר שאין ידוע היכן הוא, ומלוא מענה לכאן ומלוא מענה לכאן לאותו דרך שרגילים בני הבקעה לחרוש שדותיהן, אם למזרח ומערב או צפון ודרום, דשמא לאחד משני ראשיה היה הקבר ומשם נתגלגל העצם לתוך אחת מן השדות שמכאן ומכאן, וכן שיערו חכמים דמלוא המענה ראויות העצמות ליגלגל על ידי המחרישה, טפי לא. וכמה מלוא מענה מאה אמה
אין תרומה אחר תרומה
השותפים שתרמו זה אחר זה, תרומת הראשון אינה תרומה, דכיון שחזר השני ותרם, גלי דעתיה דלא ניחא ליה בתרומת הראשון, והוי ליה ראשון תורם שלא מדעת חבירו, וכן השני. מתניתין רבי עקיבא היא, ואינה הלכה. אלא אם תרם הראשון כשיעור דהיינו אחד מחמשים, אין תרומת השני תרומה. ואם לא תרם הראשון אלא בעין רעה, כגון שתרם אחד מששים, תרומת השני תרומה
ואין תמורה עושה תמורה
דאמר קרא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו
ולא הולד עושה תמורה
דאמר קרא והיה הוא, ולא הולד
רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה
דאמר קרא יהיה, לרבות את הולד. ורבנן סברי, יהיה, לרבות שוגג כמזיד, שאם סבר להמיר שחור והמיר את הלבן, דגבי קדשים לא קדיש משום דהוי הקדש בטעות, וגבי תמורה קדיש. והלכה כחכמים. ומיהו אע"ג דאין תמורה עושה תמורה, קיימא לן ממירין וחוזרין וממירין בבהמה אחת, ואפילו כמה בהמות על בהמה אחת של הקדש, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, כולן תמורה
משנה ו
העופות והמנחות אינן עושין תמורה שלא נאמר אלא בבהמה הצבור והשותפים אינן עושים תמורה שנאמר לא ימיר אותו יחיד עושה תמורה לא הצבור ולא השותפים עושים תמורה קרבנות בדק הבית אינן עושין תמורה אמר רבי שמעון והלא המעשר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבנות צבור מה מעשר קרבן מזבח יצאו קרבנות בדק הבית
ר' עובדיה מברטנורא
שלא נאמר אלא בבהמה
ואם המר ימיר בהמה בבהמה
קדשי בדק הבית אין עושין תמורה
דגבי תמורה כתיב קרבן, וקדשי בדק הבית לא איקרו קרבן
אמר ר' שמעון והלא המעשר בכלל היה
ר' שמעון סבירא ליה דקדשי בדק הבית אקרו קרבן, הלכך לא נפקא לן דלא עבדי תמורה אלא מהכא
והלא מעשר בכלל היה
בכלל כל הקדשים דעבדי תמורה
ולמה יצא
דכתיב בדידיה דעושה תמורה, דכתיב גבי מעשר לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו
מה מעשר קרבן יחיד
ועושה תמורה, אף כל קרבן יחיד עושה תמורה
יצאו קרבנות צבור
והשותפין. דמעשר ליתיה בשותפות, כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות יהיה לך ולא של שותפות
יצאו קרבנות בדק הבית
דאע"ג דאקרו קרבן כדכתיב ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב, אינו קרבן מזבח כמעשר. ורבנן דאמרי לעיל קדשי בדק הבית לא אקרו קרבן, סברי, נהי דקרבן ה' אקרו, קרבן לה' לא אקרו כשאר קרבנות מזבח