משנה יב
אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה חורוד והמים שאינם קבועין וחטיו הפנימיות שנפגמו אבל לא שנעקרו ובעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית וזקן וחולה ומזוהם ושנעבדה בה עבירה ושהמית את האדם וטומטום ואנדרוגינוס לא במקדש ולא במדינה רבי ישמעאל אומר אין מום גדול מזה וחכמים אומרים אינו בכור אלא נגזז ונעבד
ר' עובדיה מברטנורא
לא במקדש
לפי שאינן ראויין, שאין מקריבין במקדש אלא מן המובחר
ולא במדינה
שאינן מומין קבועים להפקיע קדושתן. אלא מניחין אותו עד שיפול בהן מום אחר קבוע ויהיו נשחטים עליו
גרב
מין שחין לח מבחוץ ומבפנים. וגרב האמור בתורה דהוי מום, הוא שחין יבש
יבלת
בלובן העין, ואין בה שער. ולעיל דחשיב לה במומין ששוחטין עליו, מיירי דיש בה שער
ובעל חזזית
תרי גווני חזזית הוו. חזזית המצרית היא ילפת הכתובה בתורה שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים, והוי מומא דלא הדר בריא, דאמר מר למה נקרא שמה ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה. וחזזית השנויה כאן היא מין שחין שיש לה רפואה
ומזוהם
שיוצא ממנו ריח רע
ושנעבדה בו עבירה
שרבע את האשה או שהמית את האדם ע"פ עד אחד, שאין לו אלא עד אחד לא ברביעה ולא בנגיחה
או על פי עצמו
שאין שם עד, אלא הבעלים אמרו ראינוהו שנרבע או שהמית. ואינו נסקל על פיהם. ואי הוו שנים עדים כשרים מעידים בדבר הוי השור בסקילה, ואפילו בהנאה מיתסר
וטומטום ואנדרוגינוס
דספק זכר הם וקדשי, ספק נקבה ולא קדשי
אין לך מום גדול מזה
אאנדרוגינוס קאי. נקבות הוי כמום, והוי כבכור בעל מום, ונשחט במדינה ואסור בגיזה ועבודה
וחכמים אומרים אינו בכור
דבריה בפ"ע הוא. ונגזז ונעבד. והלכה כחכמים
—————————-
פרק ז
משנה א
מומין אלו בין קבועין בין עוברין פוסלין באדם יותר עליהן באדם הכילון והלפתן המקבן ושראשו שקוע ושקיפס ובעלי החטוטרת רבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלין
ר' עובדיה מברטנורא
מומין אלו
הפוסלין בבכור, פוסלים בכהן לעבודה, בין קבועים בין עוברים כל זמן שהן עליו
הכילון
שראשו חד מלמעלה ורחב למטה. ודומה לכסוי של חבית שקרוי אכלה, לפיכך נקרא כילון
והלפתן
שראשו דומה ללפת, שרחבה מלמעלה והולכת וכלה מלמטה:
מקבן
שדומה ראשו למקבת, שבולט הפדחת לחוץ וכן ערפו מאחוריו, ולצדעיו שוה ראשו, ודומה לפטיש דהיינו מקבת שיוצא מלפניו ומאחריו:
וראשו שקוט
גרסינן. יש מפרשים שראשו בולט הרבה ויוצא לחוץ כלפי פניו. ויש מפרשים שאינו בולט כלל לפניו, כענין שקיפס מאחוריו שאין ראשו בולט מאחוריו כלל, והוא מחוסר, שדומה כמי שנחתך ממנו חתיכה מאחוריו. ולשון שקיפס, שקול פיסא, שניטלה ממנו חתיכה. ובתוספתא מונה ג"כ צואר שקוע, שראשו מוטל בין כתפיו ודומה כמי שאין לו צואר
ובעלי החטוטרת ר' יהודה מכשיר
כשיש עצם בחטוטרת כולי עלמא לא פליגי דהוה מום. כי פליגי, בשאין בה עצם. ר' יהודה סבר חתיכת בשר בעלמא היא, ורבנן סברי, אמר קרא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן, השוה בזרעו של אהרן יעבוד, ושאינו שוה בזרעו של אהרן לא יעבוד. והלכה כחכמים: