משנה ג
החרובין משינקדו וכל השחורים משינקדו האגסים והקרוסטומלין והפרישים והעוזרדים משיקרחו וכל הלבנים משיקרחו התלתן משתצמח התבואה והזיתים משיכניסו שליש
ר' עובדיה מברטנורא
משינקדו משיהיה בהם נקודות שחורות. כי בגמר בשולם הם מתחילים להשחיר
וכל השחורים כגון ענבי הדס וענבי סנה
אגסים בערבי אג"ס, ובלע"ז פירא"ש
קרוסטמלין תפוחים קטנים הדומים לעפצים שקורין מילין
פרישין קונדוניי"ש בלע"ז, ובערבי ספרג"ל
עוזרדין בערבי זערו"ד, ובלע"ז סורב"ש
משיקריחו פירות הללו בקטנן מכוסים שערות דקות כמין נוצה, וכשיתחילו להתבשל נקרחים מעט מעט, ובגמר בשולם נופל הכל
התלתן משיצמח משהיה נגמר בבשולו עד שאם היו זורעים אותו היה צומח. וסימן לידע מתי הגיע לשיעור זה, נותן אותו לתוך המים וכל פרידה ששוקעת רובה במים בידוע שאם יזרענה תצמיח. ודרשינן לה מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך, דבר שהוא נזרע ומצמיח
משיכניסו שליש שנתגדלו שליש ממה שעתידין להתגדל. אי נמי כשבא לעצרן ולסוחטן מוציא מהן עכשיו שליש ממה שמוציא כשנתבשלו יפה
----------------------- משנה ד
ובירק הקשואים והדלועים והאבטיחים והמלפפונות התפוחים והאתרוגין חייבים גדולים וקטנים ר"ש פוטר את האתרוגים בקטנן החייב בשקדים המרים פטור במתוקים החייב במתוקים פטור במרים
ר' עובדיה מברטנורא
ובירק הקשואים והאבטיחים הכי קאמר ד' מינים הללו בירק, שהן הקשואין והאבטיחים והדלועין והמלפפונות, ובפירות האילן התפוחים והאתרוגים, חייבים בין גדולים בין קטנים, לפי שתחלתן אוכל וסופן אוכל והן נאכלים בין גדולים בין קטנים
רבי שמעון פוטר את האתרוגין בקטנן דסבירא ליה שאין נאכלים קטנים, ולא הוי תחלתן אוכל. ואין הלכה כרבי שמעון
שקדים המרים נאכלים בקטנן ואין נאכלים בגדלן. ושקדים מתוקים איפכא