משנה ז
אין לוקחין עבדים ושפחות וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני ואם לקח יאכל כנגדן אין מביאין קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות חטאות ואשמות מדמי מעשר שני ואם הביא יאכל כנגדם זה הכלל כל שהוא חוץ לאכילה ולשתיה ולסיכה מדמי מעשר שני יאכל כנגדו
ר' עובדיה מברטנורא
אין לוקחין עבדים וקרקעות לפי שאינן אוכל, ורחמנא אמר בבקר ובצאן ואכלת שם
יאכל כנגדן כנגד מעות מעשר שני שהוציא בדברים הללו, יוציא משלו ויקנה דבר שהוא אוכל ויאכל בקדושת מעשר בירושלים. והכא מיירי כשברח המוכר ומשום הכי לא תנא יחזרו דמים למקומן. אי נמי מתניתין איירי במזיד, אבל שוגג יחזרו דמים למקומן
קיני זבים וקיני זבות שתי תורים או שני בני יונה שחייבין הזבים והזבות להביא. וקיימא לן דכל דבר שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין, שאין אדם פורע חובו במעות מעשר שני
------------------------------- פרק ב
משנה א
מעשר שני ניתן לאכילה ולשתיה לסיכה לאכול דבר שדרכו לאכול לסוך דבר שדרכו לסוך לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן אין מפטמין שמן של מעשר שני ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם אבל מפטם הוא את היין נפל לתוכו דבש ותבלין והשביחו השבח לפי חשבון דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון עיסה של מעשר שני שאפאה והשביח השבח לשני זה הכלל כל ששבחו נכר השבח לפי החשבון וכל שאין שבחו נכר השבח לשני
ר' עובדיה מברטנורא
מעשר שני נתן לאכילה ולשתיה דכתיב בבקר ובצאן וביין ובשכר ואכלת שם, ושתיה בכלל אכילה. וסיכה כשתיה דכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו
לאכול דבר שדרכו לאכול שאם קנה בכסף מעשר פת ונתעפשה, יין והקרים, תבשיל ונבאש, אין מחייבין אותו לאכול דבר שאין דרכו לאכול כדי שלא יפסדו מעות של מעשר שני. אי נמי בקש לאכול תרדין לחין חיין או לכוס חטין חיות, אין שומעין לו, כיון שאין דרכן לאכלן כך
אין מפטמין את השמן לשים בתוכו עקרין וראשי בשמים, משום דבלעי השמן ואזיל לאבוד, שהשרשים אינן נאכלין
ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם משום דבעינן דבר השוה לכל אדם, וזה אינו אלא למפונקים ולמעונגים
אבל מפטם הוא את היין לעשותו ינומולין וכיוצא בהן
נפל לתוך יין של מע"ש כשהוא חוץ לירושלים דבש ותבלין והשביח, חולקין את השבח לפי חשבון, כגון אם היין שוה ב' סלעים ודבש ותבלין שוין סלע והשביחו ועמדו על ד' סלעים, פודה את היין בב' סלעים ושני שלישי סלע
קפלוטות כרתי פורו"ש בלע"ז
השבח לשני ופודה את הפת בשויו, ואין חולקין השבח לעצים של חולין, אלא כל השבח למעשר שני, לפי שאין שבח עצים ניכר בפת
כל ששבחו ניכר ששבח החולין ניכר במעשר שני, שהוסיפו החולין על המעשר במדה ובמשקל, אבל אם לא הוסיפו אלא בטעם אע"פ שנתעלה בדמים מחמת הטעם, אין זה שבחו ניכר